בתאריך 4.12.2011 יצאה, משלחת שרות בתי הסוהר לפולין, בראשה עמד גונדר טאפש מאקבל מפקד מחוז מרכז.
המשלחת מנתה חמישים סוהרים וקצינים, נציגת המשפחות השכולות- הגברת יפה לוי, אמו של מישר מוריץ לוי שנהרג באסון הכרמל ,איש העדות צבי מולדובן וכן נציגי המשרד לביטחון פנים.

המסע החל בביקור בבית הקברות היהודי אשר נותר על תילו . דרכו  נחשפה  המשלחת  לחיי הקהילה היהודית בוורשה טרם המלחמה. בהמשך ביקרה המשלחת בבית הכנסת "נוזיק" שבורשה, בית הכנסת היחידי בעיר ששרד את השואה.
לאחר תפילת מנחה נפגשו החברים עם דיירים מקומיים בעיר העתיקה, בבנין מגורים אוטנטי, שריד אחרון לגטו היהודי, כשהמפגש עימם המחיש את מורכבות זיכרון השואה עבורם בעצם ביקורן של המשלחות מישראל .

יומו השני של המסע החל במסלול הגבורה לזכר מורדי גטו ורשה באפריל 1943.
בסיום המסלול  ברחבת ה"אומשלאגפלאץ "-כיכר השילוחים ממנה נשלחו יהודי הגטו להשמדה, נערך טקס שעסק בגבורתם של חסידי אומות העולם . לראשונה הושמעה שירת "התקווה" על אדמת פולין (על ידי חברי המשלחת) "מתוך תחושה עצומה של גאווה ושליחות", כפי שמעידים החברים.

מחנה ההשמדה טרבלינקה היה היעד הבא בביקור. המחנה ממוקם בתוך יער ירוק ופסטורלי והאבני הקהילות אשר הוצבו במקום הן העדות היחידה שנותרה לזוועה שהיתה נחלת המקום.
שם, במחנה טרבלינקה, קיימה המשלחת את הטקס השני בסימן הנשים בשואה כעדות וזיכרון לכל היהודים, 900 אלף נשים אשר נספו באופן שיטתי ואכזרי ביותר.
אבישי אלימלך נציג להקת שב"ס ריגש במהלך הטקס, בזעקו את מילות השיר "רחם נא ה' אלוקינו רחם, על ישראל עמך רחם ... " המילים הצליחו לבטא את תחושת חוסר האונים אל מול הרוע האנושי.
הערב ירד והמשלחת שמה פעמיה דרומה לעיר לובלין. לישיבת חכמי לובלין. הישיבה הראשונה שהוקמה בעולם היהודי על ידי הרב משה שפירא שפיתח את שיטת הלימוד של הדף היומי שנלמד עד ימינו מדי יום על ידי יהודים רבים בכל העולם. הידיעה כי במקום זה שגשגה הקהילה היהודית  עוררה את הצורך להדגיש את ההמשכיות היהודית והמסורתית, ובהתאם נערכה תפילת ערבית ונלמד דף יומי במקום.

היום השלישי החל בסיור בבית הקברות היהודי בלובלין  ובמחנה ההשמדה מיידנק הנמצא בסמיכות לעיר. המחנה השתמר והמבנים הקיימים הצליחו להמחיש את הצעידה ב"מסלול המוות" החל מהסלקציה, המקלחות תאי הגזים ושריפת הגופות בקרמטוריום .
הטקס במיידנק נערך בסמוך ל"הר האפר"  ועסק בנושא הילדים בתקופת השואה, בסיומו  תקע הרב בשופר, וחולקו למשתתפים מכתבי עידוד וחיבוק גדול מהבית .

יומה הרביעי של המשלחת החל בביקור בבורות ההריגה  ב "זליטובסקה גורה". היה זה אחד הרגעים הקשים במסע , תחושות ההשפלה ,הכעס ,העצב הגדול והקלות הבלתי נסבלת של אובדן חיים והרג של תינוקות וילדים רכים הציפו באופן נוקב את השאלות – למה ? והיכן היה העולם? ומאידך חיזקו את תחושת הכרת תודה על קיומה של מדינת ישראל וצה"ל. היום הסתיים בביקור בסימטאותיה של העיר הישנה בקראקוב, בבית הקברות ובבתי הכנסת שבעיר.

ביומו האחרון של המסע נכנסה המשלחת למחנה אושוויץ- בירקנאו תחת הכתובת "העבודה משחררת".ערמות הנעליים, השיער ,המזוודות ובגדי פעוטות צמררו את חברי המשלחת.
בטקס "לכל איש יש שם" הוזכרו שמות קרובי משפחה שנספו בשואה.
את שערי בירקנאו חצתה המשלחת בצעדה לאורך מסילת הרכבת כשבראשה צעדו מפקד המשלחת וצבי מלדובן איש העדות ,ניצול אושוויץ. צעדה שמטרתה היתה להצדיע לאיש שבחר בחיים ,ששרד את התופת וחזר לשם כדי לזכור ולעולם לא לשכח.
הטקס באושוויץ  הוקדש  לסיפור האישי של דור שני ושלישי מקרב החניכים.
בטקס נשא דברים מפקד המשלחת  והתייחס למשמעות זיכרון השואה עבור חברי המשלחת כארגון כליאה לאומי ולשותפות הגורל של העדה הדרוזית עם העם בישראל.
"אנו חברי משלחת שב"ס לפולין, שליחי ארגון הכליאה הלאומי של כולנו ,מכל העדות , אחים לנשק להגנה על מדינת ישראל בשירותינו הצבאי בעבר....התייצבנו כאן על מנת להבטיח, ששואה שנייה לא תפקוד עוד את עמנו וחורבנו לא יתרחש לעולם.
ועל כך אנו נשבעים - נשבע אני במקום הזה בו העם היהודי הגיע לשפל המדרגה, נרים כולנו ראש, ניישר מבט ונהיה גאים, הגשמנו את חלום הקמת המדינה ואת חלומם  של ששת המיליונים שהומתו על אדמת אירופה.
הקמנו את מדינת ישראל הדמוקרטית, אשר חרטה על דגלה את כבוד האדם וערך השוויון בין כל אזרחיה וקוראת שלום לכל שכנותיה .
אנו גאים להשתייך לעם מיוחד זה ולשרת בשב"ס את מדינת ישראל, באמונה בצדקת דרכינו.... קורבנות השואה היקרים, סליחה על שהגענו באיחור כה רב."


בסיומו של יום מיוחד, מעצים  ומרגש חזרה המשלחת הביתה, כי אין לנו ארץ אחרת!