|
כלא 'חרמון' הוא מרכז הגמילה הממלכתי של שירות בתי הסוהר.
מגוון הטיפולים הפרטניים, המשפחתיים והקבוצתיים הנערכים בו מכינים את המטופל לשחרור ולהשתלבות בקהילה.
במרוצת השנים נפתחו בו מחלקות חדשות, נוסף על מחלקת הגמילה מסמים, כדי להתאים את המתקן לצרכים החברתיים המתפתחים ולמציאות המשתנה.
ובהחלט רואים תוצאות.
לזכרו של יורם ברנע
בחודש נובמבר 2010 נסע יורם ברנע לכלא 'חרמון'.
משך שנתיים כתב לעיתון "רואים שב"ס". הוא אהב במיוחד לכתוב על פרויקטים טיפוליים.
היה מוכן לנסוע עד קצה הארץ כדי לשמוע על יוזמות ותוכניות של טיפול ושיקום אסירים בבתי הכלא השונים, על דרכים חדשות, מגוונות ויצירתיות.
כל כתבותיו התרכזו בתחום זה, שריתק אותו.
כלא 'חרמון' נחשב למרכז הגמילה הגדול בארץ. יורם ברנע מעולם לא ביקר בו. |
 |
הוא הכיר היטב בתי כלא אחרים, אבל ב'חרמון' לא היה. לצורך הכתבה, נסע לשם בהתרגשות גדולה, וחזר נסער.
שוב ושוב סיפר על הקבוצות הטיפוליות שראה ב'חרמון'. "מעולם", כך חזר ואמר, "לא התוודעתי לעבודת קודש כמו זו הנעשית ב'חרמון'".
הכתבה של יורם ברנע על כלא 'חרמון' היתה אמורה להתפרסם בגיליון מס. 29 של עיתון "רואים שב"ס", אלא שאז ארע אסון השריפה הטרגי בכרמל וטרף את הקלפים.
הארגון התכנס באבלו. הכתבות האופטימיות של גיליון 29 הוחלפו באחרות. הגיליון שיצא לבסוף לאור, הוקדש כולו להנצחת זכרם של חברינו, שנספו באוטובוס המוות.
יורם ברנע, כמו כולנו, כאב את האסון.
שנים ארוכות היה אחד המתנדבים הבולטים בשירות בתי הסוהר. חלק מההרוגים היו מוכרים לו אישית. הוא התקשר וביקש לעזור, להושיט יד, לקחת חלק.
במלאת חודש לאסון השריפה, צלצל בפעם האחרונה. התעניין בשלום אנשי הארגון והמשפחות השכולות. בעדינות רבה שאל מה יעלה בגורל הכתבה שהכין על בית סוהר 'חרמון'.
נאמר לו שהכתבה נדחתה, שהיא תתפרסם בגיליון 30 . איש לא העלה אז בדעתו שתהיה זו הכתבה האחרונה של יורם; שהוא, כבר לא יראה אותה יורדת לדפוס.
אנחנו מתכבדים להביא לדפוס את כתבתו האחרונה של יורם ברנע, על כלא 'חרמון', לזכרו.
תחושת השליחות של העושים במלאכה בכלא 'חרמון' מרכז הגמילה הגדול בארץ, בולטת היטב לעינו של המבקר במתקן.
כל אנשי הצוות עמם נפגשנו דיברו בלהט על המטרה המשותפת:
לאפשר לאסירים שביצעו עברות, לפתוח פרק חדש בחייהם. מכיוון שב'חרמון' האסירים נקראים 'דיירים', בחרנו להשתמש במושג זה גם בכתבה.
הכלא הייחודי מתנהל למעשה כקהילה טיפולית. הוא נפתח בשנת 1998 ופועל בו צוות רב-מקצועי המונה 150 אנשים: רופאים נרקולוגים,
פסיכולוגים קליניים, קרימינולוגים קליניים, עובדים סוציאליים, קציני חינוך ואנשי ביטחון.
ב'חרמון' שמים דגש על שיפור תנאי המאסר והשבת הכבוד והערך העצמי של הדיירים, וזאת על ידי מתן תנאי דיור הולמים ויצירת סביבה אסתטית.
הכלא נקרא על שמו של ד"ר צבי חרמון ז"ל( 1912-1996 ), שהיה נציב שירות בתי הסוהר ועובד סוציאלי במקצועו.
הוא הוקם כדי לשמש מרכז גמילה ממלכתי של שירות בתי הסוהר.
במרוצת השנים נפתחו בכלא מחלקות המתרכזות בנושאים ייחודיים, נוסף על נושא הגמילה מסמים: אלימות במשפחה, אלימות רחוב, אלכוהוליזם, עבריינות מין ועוד.
כאמור, כלא 'חרמון', מתאים עצמו לצרכים החברתיים המתפתחים ולמציאות המשתנה.
טיפול יעיל ומוכח
מפקדת כלא 'חרמון', גנ"מ מיכל ברק, משמשת בתפקידה כעשרה חודשים. במקצועה היא עובדת סוציאלית.
בין היתר שימשה כמדריכה במכללה לביטחון לאומי של צה"ל, היתה הממונה על עבודות שירות בשב"ס, שותפה להקמת פו"מ בשב"ס ומפקדת ראשונה שלו, ראש חטו"ש, ועד לאחרונה סגנית מפקד כלא 'השרון', מרכז הגמילה הראשון בשב"ס.
"ביקשתי מאוד לבוא לכאן", מספרת ברק, "כי אני מאמינה שזהו מקום בעל ערך מוסף.
נוסף על היותו כלא, יש ל'חרמון' תכלית טיפולית, המושגת באמצעות מסגרות מקצועיות מגוונות.
אלה מאפשרות לדיירים להיחלץ ממעגל הסמים, האלכוהול, האלימות וגם מעבריינות מין.
הטיפול בדיירים במהלך השהות ב'חרמון' מסייע מאוד בשילובם בחברה אחרי השחרור ובמניעת חזרתם לכלא".
הנתונים בשטח מחזקים את דבריה של ברק: אחוז החזרה לכלא של אסירים ששהו ב'חרמון' וטופלו במסגרת בית הסוהר אכן נמוך מאד: 20% בסך הכול.
600 הדיירים בכלא 'חרמון' נחלקים לשתי קבוצות עיקריות.
האחת קבוצה טיפולית והאחרת - נקייה מסמים. במבני המגורים של הדיירים אין סוהר צמוד, כמקובל.
במקום זאת, על כל ארבעה מבנים מופקד צוות סוהרים. "אנחנו מאפשרים לדיירים ניהול עצמי ככל האפשר", מסבירה ברק.
אחת לחודש מתקיים 'יום משפחות', המונחה על ידי הצוות המטפל.
זהו אירוע משמעותי מבחינה טיפולית, בעיקר במקרים של אלימות במשפחה.
ב'חרמון' שמים דגש על שיפור תנאי המאסר והשבת הכבוד והערך העצמי של הדיירים, וזאת על ידי מתן תנאי דיור הולמים ויצירת סביבה אסתטית "אלינו מגיעים רק המתאימים" |
 |
נוסף לכך, פעם בשנה נערך במקום כנס בוגרים, בו משתתפים אסירים שסיימו טיפול והשתחררו מהכלא.
"המפגש השנתי נותן לדיירים השוהים עדיין בכלא, פתח לתקווה ותחושה שלטיפול בו הם מתנסים יש תוצאות חיוביות", מסבירה ברק.
כל דייר בכלא מחויב להשתלב במסגרת של תעסוקה או של חינוך, וזו נבחרת תוך התחשבות בנתוניו האישיים.
בכלא פועלים סניפים של מפעלי ייצור, בהם "טבע נאות", מפעל לייצור כלים חד-פעמיים ומפעל המייצר אביזרים לרכב.
שגרת העבודה של הדיירים, מציינת ברק, מקנה להם הרגלי חיים ומשמעת אשר יסייעו להם, בסופו של דבר, להיות מסוגלים לנהל חיים נורמטיביים אחרי השחרור.
זהו נדבך חשוב ומכריע במשימת שיקומם.
מרחבים משותפים
רבים מהדיירים ב'חרמון' ביקשו להגיע דווקא אליו. חלקם סבורים שהשהייה במקום תסייע להם בקבלת השליש.
בפועל, תהיה התנהגותו של דייר טובה ככל שתהיה - רק מי שמסיים טיפול יכול להשתחרר. "אלינו מגיעים רק המתאימים", מדגישה ברק.
"יש מי שמגיע לכאן אחרי שנשפט ויש מי שמגיע אחרי שכבר בילה בכלא אחר ונמצא מתאים לעבור לכאן. השהייה ב'חרמון' מחייבת את הדייר לקבל על עצמו את מלוא הטיפול שהצוות המקצועי קובע כי הוא המתאים והנכון ביותר בעבורו".
חמש נשים חולשות על תחומי הטיפול השונים ב'חרמון': ראש תחום טיפול, רב-כלאי יעל שדה; מנהלת המחלקה גמילה מאלכוהול, רב-כלאי
אורלי חלפון; מנהלת המחלקה לטיפול בגברים אלימים ("בית התקווה"), רב-כלאי אורלי שפיר;
מנהלת מחלקת "מפנה" לטיפול בעברייני-מין, רב-כלאי אסנת גיא; וראש תחום חינוך, רב-כלאי ליאת גלילה. כל אחת נדרשת להשקיע מאמץ רב ומחשבה במילוי תפקידה. "תהליך הטיפול נמשך תשעה חודשים עד שנה", מסבירה אורלי חלפון.
"בסיומו המטופלים מופנים למסגרות אחרות או משתחררים.
בעיקרון, לכל אחד מהמטופלים נבנית תוכנית המשך, המובילה לחיים נורמטיביים אחרי השחרור".
ישנם גם מקרים בהם המטופל עובר ממחלקה למחלקה.
כך למשל, במקרה של דיירים אלכוהוליסטים, המרצים מאסר בשל עברות אחרות.
"המעבר ממחלקה למחלקה", מסבירה יעל שדה, "נקרא 'מרחבים משותפים'. המטופל עובר בהתאם לעברה שביצע ולטיפול שעליו לקבל.
כאשר הצוות הטיפולי קובע שהמטופל מיצה תהליך מסוים", היא מציינת, "מבצעים העברה".
הפרדה בין המקצועי לאישי
צוות "בית התקווה" משתדל להיות בקשר עם משפחות הדיירים שבבית.
המשפחות מוזמנות לבקר בכלא, הן זוכות לטיפול אישי וקבוצתי ונערכות גם סדנאות לדיירים ולבנות-זוגם.
"צריך לזכור שבסוף התהליך הטיפולי, בו למדו הדיירים גנ"מ מיכל ברק: "אני מאמינה שזהו מקום בעל ערך מוסף.
נוסף על היותו כלא, יש ל'חרמון' תכלית טיפולית, המושגת באמצעות מסגרות מקצועיות מגוונות"
מילון חרמון
כדי ליצור תחושה נוחה יותר, החליטו ב'חרמון' לעדן ולרכך את המושגים השגורים בשירות בתי הסוהר, ולהחליפם באחרים:
אסיר = דייר
אגף = מחלקה
תא = חדר
מסדרון = שרוול
חופשה = ביקור-בית
להתמודד עם בעיותיהם, הגברים האלה חוזרים הביתה, למקום שבו נהגו באלימות", מסבירה אורלי
שדה. "אנחנו מכניסים לכאן את הבית והופכים את הטיפול לחוויה נעימה, שאין בה איום". |
 |
"אנחנו כל הזמן עם היד על הדופק", מוסיפה אסנת גיא.
"בודקות איך הם מנהלים את חייהם
גם מחוץ לקבוצות. בשבילנו הדייר הוא אדם שלם, 'מכלול', על החלק האלים שבו אך גם על חלקיו האחרים, החיוביים. הדייר לומד להשתנות, בעזרתנו".
לעתים, הטיפול בעבריינים שעברו עברות קשות אינו פשוט.
אורלי חלפון מספרת על דייר שאנס נערה בת 16 .
לחלפון עצמה יש בבית ילדה באותו גיל.
האונס היה בצומת, סמוך למקום מגוריה של אורלי. "לא יכולתי להסתכל עליו", היא מודה, "לקחתי יומיים חופש".
גם אחר-כך, היא לא הצליחה להירגע. בהדרכה הקבוצתית גילתה לחברותיה לעבודה מה עובר עליה.
לאט לאט, בעזרת התמיכה שקיבלה מהן, הצליחה לחדד ולהפריד בין האני האישי לזה המקצועי, ולחזור למסלול.
מדי פעם מתקיים בכלא 'חרמון' "יום הקורבן", בו מאפשרים למטופלים להתמודד עם קורבנותיהם.
מנהג זה מעניק ממד נוסף למודעותו העצמית של המטופל.
נוסף לכך נערכות תוכניות מיוחדות, המתבצעות במרחב הקהילתי. החינוך, מסבירים אנשי צוות הטיפול ב'חרמון', שם דגש על מיצוי הפוטנציאל האישי והתנהלות של פנאי. "השירות הטוב ביותר שניתן למטופלים", הם מגדירים זאת.
התבטאות כזו גוררת לא אחת את השאלה: 'למה בעצם זה מגיע להם?', שאלה שעולה לעתים גם בקרב אנשי החינוך עצמם. עם זאת, בקונפליקט שבין המחשבות הפרטיות לפן המקצועי - האחרון מנצח.
כל מחלקה ב'חרמון' היא בעלת מאפיין משלה:
תעסוקה, פעילות על פי 12 הצעדים, קהילה טיפולית, גמילה מאלכוהול, אמו"ן (אבחון, מיון וניתוב). כשמגיע לכלא דייר חדש, הוא עובר את תהליכי האמו"ן כדי להחליט איזו מחלקה היא המתאימה לו ביותר.
|
"המאסר הראשון - והאחרון" לא רק הטיפול העוטף - גם נוחות המגורים מעבירה מסר. בכל תא )הנקרא כאן 'חדר' ( שוהים אסיר אחד או שניים בלבד, למניעת חיכוכים מיותרים. ליאת גלילה מדגישה כי מטרת התנאים הפיזיים המרווחים היא לתת לדיירים תחושה של מרחב.
בהנחייתה של גלילה מעודדים בקרב הדיירים את הפעילות ההתנדבותית, גם בכלא וגם בקהילה.
לדברי יעל שדה, הכלא נקי מסמים מכיוון שנמצאים בו דיירים נקיים מלכתחילה, או כאלה שסיימו טיפול ועליהם לרצות את תקופת המאסר שנותרה להם. התחושה הכללית היא כי מגוון התוכניות הטיפוליות מעניק מענה רחב ומקצועי לכל סוגי הדיירים ולכל סוגי העברות.
שניים מדיירי כלא 'חרמון', שהשתחררו לאחרונה, הם שמעון שוילי ובאסם עבד אל האדי.
שמעון שוילי, בן 36 , נכלא בגין עברות סמים.
"אני מתבייש במה שהייתי קודם", הוא מודה.
שוילי החל להשתמש בסמים בגיל צעיר, כשהיה בן אחת עשרה וחצי בסך הכול. |
 |
הוא נחשף לסמים, הוא מספר, בבית ובסביבה בה גר, בירושלים.
כשבגר ונשא אישה, עבר לגור איתה בקיבוץ ושם הצליח להיות נקי.
אבל כשחזר לירושלים, לשכונה בה גדל, שוב הסמים היו נגישים ושוב חזר להשתמש. "זאת היתה בחירה שלי", הוא מתוודה, "רציתי להשתמש".
הוא לא חשב אז על ההשלכות, ומצא בסמים מפלט מהעומס הכלכלי והרגשי בו היה נתון. בדרך, הוא מודע היום, גם נאלץ לגנוב, לשקר ולסחור בסמים.
בעקבות מריבות עם אשתו הגיע שוילי למסקנה שעליו לעשות הכל, כדי להיחלץ מהסמים: "זה המאסר הראשון שלי, אבל גם האחרון". כשנאסר, ממש התחנן להגיע לכלא 'חרמון'.
"רציתי לעצור את המעגל שנכנסתי אליו", הוא משחזר, "ולא לחזור לעוד מאסר. ידעתי שיש לי בעיה.
אני לא יודע לנהל את החיים שלי בצורה נכונה, כי אני מכור לסמים.
ידעתי שאם לא אקח אחריות - ארצה מאסר אחרי מאסר, כמו שקורה לחברים שלי.
הגעתי לכאן עם רצון להפסיק את צורת החיים הזו, כי לבד לא ידעתי איך עושים את זה".
עולה על דרך חדשה
היום שמעון נקי. בכלא 'חרמון' לימדו אותו איך להתמודד עם קשיים. הוא מודה שהתרשם מאוד גם מהאכפתיות של אנשי הצוות בכלא. "ראיתי את הבוגרים שעברו את התהליך וקלטתי את ההצלחה", הוא מתאר, "הבוגרים היו בעבורי מודל לחיקוי. העתיד שלי הוא בלי סמים", הוא מוסיף.
"אני מוכן לעבוד קשה כדי לשקם את עצמי, את הזוגיות ואת המשפחה. אני מאמין במאת האחוזים שאצליח. שלושה אחים שלי, שהיו מכורים, נקיים כבר הרבה שנים, והם אלה שנתנו לי את ההשראה לעשות את השינוי בחיי".
אף באסם עבד על האדי, בן 40 , מודה שעד לתהליך שעבר ב'חרמון', לא ידע כיצד לנהל את חייו. "ברחתי מעצמי, מהבית ומהמשפחה", הוא מספר. "ברחתי מהמציאות, הייתי עבריין, התמכרתי לסמים וסחרתי בהם". לדבריו, כל חייו התנהלו בשקר.
קרוב ל 20- שנה סחר בסמים. הוא התנתק מהמשפחה ומהעסק המשפחתי. זה המאסר השלישי שלו, ואחרי כל שחרור - חזר לסורו.
כלא 'חרמון' הציל אותו, כך הוא מכריז. הצוות אפשר לו להבין את עצמו. "הם האמינו בי וראו אותי כאדם".
לאט לאט, הצליח לשקם את היכולת להאמין בעצמו, אחרי שמשך שנים חי בתחושה שהוא כישלון אחד גדול.
"נראה לי שקרה לי נס", הוא מחייך, "אחרי שריציתי מאסר מלא, בלי ניקוי שליש, אני עולה על דרך חדשה".
מאת: יורם ברנע
|