את היום ההוא, 2 בדצמבר 2010 , היום של אסון השריפה בכרמל - סוהרי כלא 'כרמל' לא ישכחו. בסופו של אותו יום פונה כלא 'כרמל', בגלל הסכנה הממשית שנשקפה לשוהים בו, אסירים ואנשי סגל כאחד. "בשעה שבע בערב", מתאר גנ"מ ישראל שושן, מפקד 'כרמל', "בעודנו עובדים כדי לשמור על חייהם של האסירים והסוהרים, נזרו עלינו מהשמיים פתיתים של אפר על המדים. העשן היה סמיך. רשימות האנשים שהיו על האוטובוס, חלקם חברים שלנו ורבים מהם אנשים שהכרנו, היו לנגד עינינו. הסתכלנו על שמות האנשים, ידענו שהם מתים. התקשינו לעכל את ממדי האסון הנורא. היינו צריכים להפעיל את כל המסננים הרגשיים כדי להמשיך במשימה. ולמרות הכול, איש לא התלונן, איש לא בכה ואיש לא עזב. המשימה בוצעה ללא דופי".
בבית הסוהר, בו שוהים בדרך כלל 420 אסירים ו 130- אנשי סגל, שהו באותה עת כאלף אסירים, בתוכם אסירים שפונו מכלא 'דמון' ו 400- אנשי סגל. בסביבות השעה שתיים בבוקר פונו כולם, ללא פגע. "ארבעה ימים אחר כך", משחזר שושן, "חזרו אנשי הסגל והאסירים לבית הסוהר. הדבר היחיד שהייתי צריך לעשות הוא לאסוף את הסוהרים ולהגיד להם מילה אחת - 'תודה'".

כיצד השפיעו האירועים על היחידה?
"כיחידה, האנשים היום הרבה יותר מגובשים. יש לנו גאוות יחידה. צריך להבין שהיתה פה סכנה מוחשית. סוהרי בית סוהר 'כרמל' ייכנסו לדפי ההיסטוריה של הארגון. אני מסתובב כמו אב גאה. הם הוכיחו שאין משימה שאין ביכולתם להתמודד עמה. לא רק ברמה המקצועית-מבצעית, אלא גם ברמה הרגשית".

שיפור תנאי המחייה לאסירים
כלא 'כרמל' שינה את פניו בשנתיים האחרונות. השינוי מתבטא, בין השאר, במבנה הפיזי ובשיפור התנאים לסגל, אבל גם לאסירים. על החומות שבחוץ מוצגים ציורים של עצי הכרמל, לפני השריפה, מעשה ידיו של צייר תושב עין הוד. עוד ברית שנכרתה, בעקבות השריפה ההיא, בין סגל הכלא לתושבי ההר. שושן: "חשבנו שייקח שנים עד שהיער ישקם את עצמו, הרי לא נצליח לגרום לכל הירוק לפרוח בן רגע. אז לפחות יש לנו את הציורים, שמתארים את הנוף האופייני לכרמל, כמעין תחליף לדבר האמיתי"...
כלא 'כרמל', שהוקם כבר בשנות ה 80- ', מסווג ברמת ביטחון בינונית ומאכלס אסירים עם יתרת מאסר עד שלוש שנים. "כשהגעתי ל'כרמל'", מספר שושן (המשרת בשב"ס 22 שנה, מהן שנתיים ב'כרמל'), "זיהיתי שתי בעיות שצריך לטפל בהן: תנאי המחיה של האסירים ונושא הסמים. מבחינת תנאי המחיה, האסירים חיו בכלא בצפיפות איומה, וגם בנושא הסמים המציאות היתה קשה. הסוהרים היו אוספים 'מנות' מהרצפה, והאסירים היו כל היום די מסוממים. היה ברור שצריך לטפל בכך בדחיפות".

את ההישגים רואים היום בשטח. אם בעבר ה'תקינה' של בית סוהר 'כרמל' היתה 500 אסירים, הרי שהיום היא ירדה ל-420 . הדבר נעשה לטובת שיפור תנאי המחיה. תאים שיועדו לאכלוס של 20 אסירים נחצו, שופצו, והיום כל אחד מהם מאכלס שמונה אסירים בלבד. מדובר, אומר שושן, בתאים ראויים, שכוללים גם מטבחון. לצד מפעל התעסוקה היחיד שהיה בכלא, נפתח מפעל נוסף, יחד עם חדר אוכל. כמו כן שופץ מערך החינוך וספריית האסירים נמצאת בתהליך של הרחבה. בכלא נפתח גם אגף חדש, בסטנדרטים גבוהים, ובימים אלה נבנה מטבח חדש. השאיפה היא שבעתיד ייבנו תאים חדשים נוספים, אך הכול תלוי תקציב כמובן.
"היום מבינים שתנאי המחיה של אסירים חשובים, מכיוון שהם מייצרים שקט בבית הסוהר", מסביר שושן. "האסירים מכירים תודה, הם 'מצביעים ברגליים'. בית הסוהר היום הרבה יותר רגוע. יש בהחלט פחות קטטות ואירועים אלימים".

מלחמת חורמה בנגע הסמים
סגל 'כרמל', בחסות המפקד, הכריז מלחמת חורמה בנגע הסמים בכלא. "העברנו מסר חד-משמעי כי מי שמתעסק בסמים - ייענש בצורה הקשה ביותר", מבהיר שושן. "הודעתי לאסירים שאני לא מוכן להרגיש כמו מפקד כלא בקולומביה. במקביל ביצענו עבודה מודיעינית רצינית, שכללה אינספור מעקבים. נוסף לכך נערכו פעולות יזומות רבות לתפיסת סמים, גם בעזרת היחידה המרכזית למניעת פשיעה בשב"ס, יחידת 'דרור'. אם בעבר אסיר, שנמצאו אצלו סמים והוגש נגדו כתב אישום, יכול היה לחכות, להשתחרר מהכלא ורק אז להישפט - הרי היום המדיניות השתנתה. האסיר נשפט עוד בתקופת מאסרו המקורית. כך קרה שאחד האסירים, חמישה חודשים לפני השחרור, נשפט לשנתיים. במקרה אחר אסיר נשפט, רגע לפני השחרור, לעוד ארבע שנות מאסר. כל זה בעקבות תפיסות סמים. הענישה המיידית היא גורם מרתיע".
שושן מספר כי טופל גם הנושא של העברת סמים באמצעות השלכתם מעבר לחומות הכלא, אל האסירים. זהו נתיב הברחה שהיה ידוע בכלא 'כרמל'. כך קרה שאזרח נתפס כשברשותו 158 גרם סמים, שיועדו לאסיר בכלא. נגד האזרח הוגש כתב אישום כמובן. גם האסיר, מ'כרמל', נענש ונשלח להפרדה. "הוכחנו לאסירים שלא כדאי להם להשתמש בסמים או לנסות להבריח אותם", ממשיך שושן. "היום אסירים מבקשים הרבה יותר תחליפי סם, משום שאין סמים בכלא. רבים אחרים פשוט עולים על דרך המלך ומנצלים את ההזדמנות כדי להיגמל. אם היו אומרים לפני 15-10 שנה למי ששירת כאן, שלא תהיה פה פעילות ענפה של אסירים השקועים בסמים - הוא היה מתפקע מצחוק. היום בית סוהר 'כרמל' הוא בלי סמים. המניע שלנו הוא מלחמה בפשע, אך גם תחושה שזהו פשוט הדבר הנכון לעשות".

דואגים לסוהרים ב'כרמל' לא שוכחים את הסגל. רק בשנה האחרונה נבנה שם חדר כושר, מהיפים בשב"ס. סוהרי 'כרמל' מכנים אותו בהומור 'קאנטרי קלאב'. נוסף לכך, מתגאים אנשי הצוות בתוצאות תוכנית 'העצמת הסוהר', מיזם ארגוני שבא להעצים את מפקדי המשמרת ודרכם את הכפופים להם. במסגרת המיזם, שלווה ביועץ ארגוני, נערכו סדנאות לסגל וניתנו דגשים בנושאים שונים, בהתאם לצורכי המשמרת המסוימת. "במבחן התוצאה", מציינת סג"ד לאה ינון, סגנית מפקד כלא 'כרמל', "אנחנו מרגישים הרבה יותר לכידות וגיבוש אצל הסגל בעקבות המיזם. גם המקצועיות שלו בולטת יותר". אך בכך לא די. מיזם נוסף לרווחת הסוהרים, הפעם בהובלת ינון, הוא מיזם 'בריאות הסוהר'. התוכנית הזו יצאה לדרך כבר לפני כשנתיים, בעידוד שב"ס ובתמיכת משרד הבריאות. לצד הרצאות של אנשי מקצוע בנושאי תזונה וספורט, ניתן דגש גם על פעילות גופנית בפועל. הסוהרים חויבו לעשות פעילות ספורטיבית פעם בשבוע. לנשות סגל 'כרמל' ניתנו שיעורי פילאטיס, הובאה לסוהרים תזונאית ונקבע 'יום ספורט יחידתי'. "בעקבות התוכנית, סוהרים הפסיקו לעשן ויש ביניהם כאלה שאף ירדו במשקל", מפרטת ינון. "אנשים הציבו לעצמם מטרה בריאותית והצליחו להגיע אליה". התמקדות ביום שאחרי יתרת המאסר של אסירים ב'כרמל' היא קצרה, כאמור, ולא עולה על שלוש שנים. היתרה הקצרה משפיעה פעמים רבות גם על נושא הטיפול והשיקום. בניגוד לבתי סוהר אחרים, ב'כרמל' מדברים בעיקר על טיפול שצריך להיות קצר, יעיל ו'עם הפנים החוצה'. לכן, גם תוכניות הגמילה מסמים מתנהלות באופן כזה. בין השאר מתקיימת בבית הסוהר תוכנית 'חדר לב' - מסגרת טיפולית לגמילה מסמים. בחדר, שנמצא באגף נ"ס וכולל 16 מיטות, שוהים האסירים המטופלים במשך חצי שנה, ומשתתפים בקבוצות טיפוליות ובסדנאות. הצוות שמפעיל את התוכנית כולל עובדים סוציאליים, קצינת חינוך ומדריך נגמלים. "ההשפעה של יתרת המאסר הקצרה היא בעיקר בנושא הגמילה", משתפת רב-כלאי ורד אללוף, ראש תחום טיפול ושיקום בכלא. "חצי שנה זה אכן זמן קצר לערוך תהליכי עומק, אלא שהטיפול לא מתחיל ונגמר בחצי השנה הזאת. אנחנו באמת פועלים עם הפנים החוצה ומנסים להבהיר לאסיר, כמעט מהיום הראשון שהוא מגיע לכאן, את חשיבות הרצף הטיפולי. אנחנו ב'כרמל' צריכים לעבוד הרבה יותר מהר כדי לגייס את האסיר לנושא השיקום וההשתלבות שלו בחברה בחוץ. כשהמאסר יותר ארוך, יש הרבה יותר זמן. פה העבודה מתמקדת ביום שאחרי השחרור". מסגרת נוספת הפועלת בכלא כוללת חונכים ל'מושגחים', אסירים שיש חשש שיפגעו בעצמם. המערך הזה כולל עשרה חונכים בסך הכול, המלווים על ידי אנשי הטיפול בכלא. בבית הסוהר פועלות גם קבוצות טיפול רבות. "יש קבוצה לטיפול בגברים אלימים, מאחר שרבע מאוכלוסיית האסירים בכלא שפוט בגין עבירות אלימות במשפחה", מסבירה אללוף. "גם אם המאסר הנוכחי שלהם הוא בגלל עבירה אחרת, בעברם יש עבירות של אלימות במשפחה. יש קבוצות לטיפול באלימות 'כללית', שליטה בכעסים. יש גם קבוצה לאסירים שזהו המאסר הראשון שלהם, בה מנסים לראות יחד אתם איפה הם טעו, איך הם 'כותבים' אחרת את סיפור חייהם, איזה פתרון אחר הם היו יכולים למצוא. המטרה היא שהמאסר הראשון יהיה גם האחרון - שלא יחזרו לכלא שוב ושוב. קבוצה נוספת עוסקת בנושא 'לקראת שחרור'. העשייה היא מאד מגוונת".

חשוב טוב - יהיה טוב
הרב יניב דר, רב היחידה ב'כרמל', מדבר על 'רבנות באוריינטציה טיפולית' בכלא. הוא מספר על סדנאות ייחודיות שמטרתן לתת מענה לאוכלוסיה הכלואה ב'כרמל'. "בין השאר ערכנו בשנה האחרונה סדנאות לשליטה בכעסים", מתאר הרב דר. "אנחנו מוציאים אחת לשבוע עלון של דברי תורה 'מפרי הכרמל'. אסיר שהשתתף בסדנה הזאת נפתח פתאום, נרגע והתחיל לרכז את החומרים לעלון. ערכנו סדנה מיוחדת למניעת אובדנות, ברוח התורה. סדנה אחרת שלנו נקראה: 'חשוב טוב - יהיה טוב'. פעילות חווייתית שנגעה במחשבה חיובית, בהתמודדות עם המאסר. אני אמנם רב, אבל את הטיפול אני מפנה לכולם".

רק בקיץ האחרון הסתיים ב'כרמל' קורס 'תורה מדע ומלאכה' של רבנות הכלא, בשילוב מערך התעסוקה והחינוך. הקורס נבנה במיוחד בעבור אוכלוסיית אסירים יוצאי חבר העמים היהודים, המועסקים במרכז היצרני בבית הסוהר, בחינוך ובמדרשה, וכלל הרצאות של רבנים ואנשי-רוח ושל קצינות החינוך בכלא. "אני יכול להעיד על עצמי", מודה הרב דר, שמשרת בסך הכול שנה וחצי בשירות בתי הסוהר, "שאני עצמי עברתי תהליך דרך הסדנאות לאסירים. מרתק לראות את האיזון שהם עושים בין מה שכתוב בתורה לבין מה שקורה באגף". לסיכום, גנ"מ ישראל שושן, מפקד 'כרמל', מדבר על עושר בהקשר האנושי. 'מכיוון שאין נכס יותר חשוב מהאנשים שלך', הוא אומר תמיד לפקודיו, 'מפקד יכול להרגיש עני או עשיר, הכול בהתאם לאיכות הסגל שלו'. אני חוזר ואומר לקצינת משאבי האנוש שלנו", מחייך שושן, "שהתפקיד שלה הכי קשה ביחידה. היא זאת שצריכה לדאוג לכך שארגיש עשיר. אני מסתכל סביבי, רואה את האנשים מגיעים לעבודה בבוקר, מסורים, שמחים, עם ניצוץ בעיניים. הם מוכיחים לי דקה אחרי דקה שהם מסוג האנשים שמובילים את הארגון קדימה, למקום שהוא עוד לא היה בו. אני מביט בהם ואין לי ספק - אני אדם עשיר מאד"...

מאת: דנה בהר