"תמיד אמרתי שאשמח להיות נציב שב"ס"
רב-גונדר אהרון פרנקו, הנציב החדש של שירות בתי הסוהר, מספר בראיון ראשון על תוכניותיו, שוטח את תפיסת עולמו וגם מודה כי הוא עדיין לומד את המערכת | בישירות וללא פניות הוא אומר:
"אני אוהב ומעריך את הארגון הזה, את המשמעת שבו, את תחושת המשפחתיות | שמחתי להגיע לכאן"

"מבחינתי", מצהיר רב-גונדר אהרון פרנקו, נציב שירות בתי הסוהר החדש, "נציב וסוהר הינם היינו הך.
למי ששואל אותי, אני עונה: 'אני סוהר'. שב"ס הגיע לאן שהגיע ועוד נגיע - בזכות הסוהרים.
הסוהר הוא שקובע איך ייראה הארגון ולכן צריך לשים את הסוהר במרכז.
מדברים הרבה עם מפקדים על 'מנהיגות', אך בסופו של דבר - המנהיג הוא הסוהר".
"הציבור כמעט לא נחשף לסוהרים", ממשיך רב-גונדר פרנקו, "ולכן אנחנו צריכים להעצים אותם ואת מלאכתם. אנחנו זקוקים לסוהרים שיעשו  את עבודתם - עבודה קשה, מורכבת ורבת-אחריות.
למעשה, כולנו, החל מהנציב ועד אחרון המפקדים באגף, סומכים על הסוהר. כשאני בערב בבית, אני סומך על אותו סוהר במגדל, שבזכותו אני יכול לישון בשקט, או על הסוהר שעושה את הפטרול, או על זה שצריך לעבור בין התאים בלילה כדי לבדוק שאף אסיר לא תלה את עצמו ואף אסיר לא תקף את רעהו.
אין לנו מפקד מחוז או מפקד כלא בכל אירוע.
הסוהר הוא זה שצריך להגיב בשטח. בסיכומו של דבר, הארגון נשען על האיש, הסוהר".
משבחים את שב"ס ב 17- באפריל נכנס לתפקידו רב-גונדר אהרון פרנקו, הנציב ה 16- של שירות בתי הסוהר.
פרנקו הגיע לשב"ס אחרי שירות של 34 שנים במשטרת ישראל. הוא נחשב קצין מצטיין, מוערך ואהוד.
בראיון ראשון, מספר הנציב על תוכניותיו ושוטח את תפיסת עולמו. הוא עדיין לומד את המערכת, הוא מודה,
וזו עוד סיבה מדוע הוא מעדיף לא לחשוף עדיין את ה'אני מאמין' השלם שלו. "תמיד אמרתי שאשמח להיות נציב שב"ס", הוא מבהיר.
"אני אוהב ומעריך את הארגון הזה, את המשמעת שבו, את תחושת המשפחתיות.
אלה דברים שראיתי עוד מהצד. מבחינתי זוהי הגשמה של חלום, להיות נציב. שמחתי להגיע לכאן".
"מאז שמוניתי לתפקיד", הוא משתף, "כל יום הוא 'בית ספר' בשבילי. אני מתרשם עוד ועוד מהגוף שאני עומד בראשו.
אני מסתובב בין המתקנים ונחשף להתרחשויות. אני גם נפגש עם ראשי ארגונים אחרים, עם כל מי שיש לו ממשק עם שב"ס, ושומע שבחים רבים על הארגון.
יש  הערכה כלפי שב"ס, שהארגון צריך לשמר ואפילו לחזק מול ארגונים חיצוניים.
אם אנחנו מכריזים על עצמנו כעל ארגון כליאה לאומי, צריך גם להצדיק את ההגדרה.
הדבר מתחבר לאמירה של הנציב הקודם, רב-גונדר בני קניאק, שדיבר על החזון של 'להיות ארגון כליאה, בין המובילים בעולם'.
בעיניי, זהו האתגר: לקחת אחריות מלאה על נושא הכליאה אצלנו בארץ, ובמקביל גם להתמודד ולהיות בין הטובים בעולם בתחום".
 

רב-גונדר אהרון פרנקו, 55 , נולד בקזבלנקה,מרוקו. כשהיה בן שש עלה לישראל עם משפחתו. הוא גדל בבית שמש. "התחנכתי במקום קטן, בעיירה קטנה", הוא מספר. "קיבלתי חינוך דתי, למדתי בישיבה. המושג 'חינוך מבית טוב', מלווה אותי כל הזמן. אני תמיד חוזר לחינוך ולילדות". כבר כנער היה מתנדב בצופי-אש. אחר כך, בגיל 17 וחצי, חודשיים לפני שפרצה מלחמת יום הכיפורים, התגייס לצה"ל. פרנקו שירת בהנדסה קרבית וכשהיה בן 18 וחצי כבר היה קצין. הוא השתחרר מצה"ל כסגן מפקד פלוגה והתגייס למשטרה, למערך החבלה. בהמשך התקדם ומילא שורה של תפקידים פיקודיים: בין השאר היה קצין חבלה וראש מדור הדרכה באגף החבלה, מפקד תחנה, קצין אג"מ במחוז מרכז, מפקד מרחב שרון - תפקיד במהלכו התמודד עם אירועי אוקטובר 2000 , סגן ראש אגף המבצעים במשטרה וסגן וממלא מקום מפקד מחוז מרכז. בתקופת ההתנתקות שימש מפקד מרכז שליטה ופיקוד והיה אחראי על פינוי התושבים מגוש קטיף ומצפון השומרון. בארבעת השנים האחרונות שימש כמפקד מחוז ירושלים, תפקיד בעל רגישות גבוהה במיוחד. "חד-משמעית, אני רואה את עצמי היום חושב רק על שב"ס", הוא מכריז.  "אני לא רואה דברים אחרים. המשטרה, מבחינתי, מאחורי. זאת היתה תקופה מדהימה, אבל היא תמה".      "הארגון עבר מהפכה"

כיצד אתה מתאר את המפגש שלך עם שב"ס?

"הארגון אינו חדש לי. אני מכיר ומלווה אותו משנת 1978 . אז, בפעם הראשונה, שיתפתי פעולה עם שירות בתי הסוהר.
הייתי קצין חבלה ונדרשתי לסייע באיתור אמל"ח בכלא 'אילון' באמצעות גלאי מתכות.
בהמשך, בכל תפקיד שמילאתי, הייתי ממונה גם על בתי המעצר, ולמדתי להכיר את הרגישויות של נושא הכליאה.
כשהתעוררה מצוקה במחוז מרכז, קיבלנו אגף ב'ניצן' לעצורים (עוד טרם העברת כל נושא העצורים לשב"ס, א.מ.) - תמורת תקנים. באותה תקופה הזדמנתי הרבה ל'ניצן'.
כסגן ראש אג"מ העברתי את האחריות על ליווי האסירים הבטחוניים לידי שב"ס, ובהמשך התחלנו גם את התהליך של העברת בית מעצר 'קישון' לידי שירות בתי הסוהר.
הקשר, אם כך, היה תמיד. לכן, כשהגעתי לארגון, לא ראיתי בכך היכרות חדשה.
אולם להפתעתי, התברר לי שמדובר בארגון שעבר מהפכה. זה לא הארגון שהכרתי בשנות השמונים, ובוודאי לא בשנות השבעים.
המהפכה היא כמעט בכל תחום. אני לומד בכל יום את השינויים הארגוניים, המקצועיים והטכנולוגיים שנעשו בו.
שב"ס נמצא על סדר היום של הרמות הבכירות ביותר במדינת ישראל. לא מדובר בגוף קטן, ואני גאה לומר היום, כי למרות ששירות בתי הסוהר קטן בהרבה מהמשטרה והצבא, תפקידו בחברה הישראלית לא פחות משמעותי".
אחרי שמונה לתפקיד, קיבל רב-גונדר פרנקו סקירה כתובה, שהוכנה בעבורו, על כל אחד מהנציבים של השירות. כל אחד מהם, הוא מתאר, תרם 'לבנה' לארגון, כשהליבה מאז ומעולם נשארה נושא הביטחון.
"אני רואה את עצמי כמי שמקבל ארגון מסודר, ממוסד, עם תו"ל (תורת לחימה). כמי שהוביל כתיבת תו"ל במשטרה, שם לא הצלחנו לסיים את המלאכה, אני מתרשם מההישג של ארגון, שמסיים, בזמן קצר יחסית, לכתוב את תורת ההפעלה של השירות, כולל כל הפקודות והנהלים.
עכשיו צריך לקחת את הכתוב ולהטמיעו. לאורך כל שנות השירות שלי הקפדתי לא לעשות דברים'למראית עין'.
כלומר, זו לא חוכמה לגזור סרטים,  להכין מצגות יפות, ואז, כשבוחנים את התוצאות כעבור חודשיים, שנה או שנתיים - מגלים שמדובר במשהו ריק מתוכן".
בינתיים, הוא פועל בשלושה מישורים. המישור האחד הוא למידה של הארגון.
במסגרת זו עורך פרנקו, בין השאר, פגישות עם בעלי תפקידים ששירתו ומשרתים בארגון ועם בעלי תפקידים בארגונים בעלי ממשק עם שב"ס.
כמו כן, הוא עורך ביקורים ביחידות ובמתקנים ומקבל סקירות, מתוכן הוא שולף, מימיו הראשונים בתפקיד, נושאים מרכזיים המיועדים לטיפול יסודי יותר.
במישור השני, מתמודד הנציב החדש עם עניינים שוטפים הנמצאים על סדר היום הציבורי.
כך למשל, נושא המוכנות לחירום, המעסיק כעת את כל הגופים הבטחוניים בארץ.
המישור השלישי הוא נושא המינויים, שחלק מתוצאותיו כבר נראות בשטח.
דגש על שיפור תנאי הסוהר כאמור, דגש מיוחד מתכוון רב-גונדר פרנקו לתת בתקופת כהונתו לנושא הסוהר.
"עלינו לבדוק שהסוהר יכול לעמוד במשימה שאנחנו מטילים עליו. צריך לוודא כי אין עליו עומס רב מדי, וכי השעות שבהן הוא נדרש לתפקיד הן לא מעל ומעבר.
עלינו להיות בטוחים כי איננו פוגעים בערנות, ב'חיישנות', מושג חדש שלמדתי מאז שנכנסתי לתפקיד.
למרות שקל להיתפס לטכנולוגיה כאל האמצעי ש'יציל אותנו', הרי בסופו של דבר מי שיציל אותנו זה אותו סוהר.
בסוף הרי חוזרים לאדם. כל הכלים שברשותנו - כלבים, תוכניות, טכנולוגיה - אמורים רק לסייע.
אני מעוניין לבדוק האם נותנים לסוהר את כל הכלים להם הוא זקוק ולא רק המקצועיים - שכר הולם, למשל.
"בימים אלה עובדים על תוכנית, בהובלת מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים, ואנחנו נצטרך להיות חלק ממנה.
אני מתכוון להגיע לבתי הסוהר, לוודא שהמדיניות וההנחיות מגיעות עד לאחרון הסוהרים.
ארצה גם לקבל משוב מהסוהרים. אלה דברים שנצטרך לבנות, לוודא שאנחנו נותנים לסוהר ולאיש הסגל את מלוא הקשב, כדי שייתן את המצופה ממנו בצורה המקצועית והטובה ביותר".
"אני פוגש את הסוהרים", הוא מוסיף, "ורואה חבר'ה צעירים, עם מוטיבציה, שגאים להסתובב "אני רואה את עצמי כמי שמקבל ארגון מסודר, ממוסד, עם תורת לחימה.
עכשיו צריך לקחת את הכתוב ולהטמיעו"

עם מדי שב"ס. זה לא היה בעבר. בשלב הזה, המפגש שלי איתם הוא בעיקר 'ממעוף הציפור'.
אני לא מדבר איתם פנים אל פנים עדיין, אבל אני מתכנן סקירה יסודית ושיחות עם כל הסגל".
כמו כן הוא מתחייב: "עד סיום הכהונה שלי, לא יהיה קצין שלא יגיע אלי לשיחה אישית".

להתמקד במיומנויות שלנו הנציב החדש מודע למעמדו של שירות בתי הסוהר כארגון כליאה לאומי. חשובה לו המקצועיות הנדרשת מהארגון ומסגל אנשיו בהקשר הזה, והוא מבקש שסוהרי השירות לא יגויסו לפעילות שאינה בתחום אחריותם. "לשב"כ יש משימה", הוא מסביר, "והוא לא יסטה ממנה ימינה ושמאלה, וכך גם הצבא. בשב"ס, בסופו של דבר, המשימה מוגדרת. אני מתכוון להקפיד על כך. המשימה שלנו היא לדעת לקבל את העצור או האסיר, ללוות אותו בצורה הבטוחה ביותר, לקלוט אותו, לתת לו את מה שנדרש ולשמור עליו, שלא יאונה לו רע, שלא יברח, שלא יפגע בעצמו ושלא יותקף על ידי אחר. בהמשך, בכלים העומדים לרשותנו, עלינו לנסות לגרום לאסיר לצאת מהכלא אדם אחר, טוב יותר, למען הקהילה. זאת הגדרת המשימה. אם לשם כך צריך להציב סוהר שכל הזמן יסתכל על העצור או האסיר, וכל שעתיים צריך להחליף אותו כדי שלא יתעייף - נעשה זאת. "אני מדגיש: בואו נתמקד במיומנויות שלנו כדי שנהיה מקצוענים בתחומנו. סוהר, למשל, צריך לשים לב אם אסיר מתכנן לברוח. איך? עונים לי 'חיישנות'. מה, שמים 'צ'יפ' לסוהר? לא. זה משהו שנבנה. זאת המקצועיות. המשימה היא פשוטה, אבל לא במובן השלילי. ההפך, במובן שהיא מקצועית מאד. אני יכול לתת לסוהר את המגנומטר הכי משוכלל שיש, אבל אם יישמע צפצוף כשמישהו עובר בשער, והסוהר לא יהיה ערני ויגיב מיד - זה לא יעזור".

מורשת והנצחה

מאז נכנס לתפקיד, הוא מבקר את בני המשפחות השכולות מאסון הכרמל.
נושא השכול בעקבות אסון הכרמל הוא סוגיה מרכזית מאד בהתנהלותו.
"לארגון יש 127 חללים מאז הקמתו", הוא מפרט.
"הכוונה שלי היא ליצור קשר עם כל 127 המשפחות השכולות ולייצר אחידות בהנצחה של הכלל, למרות שכרגע הקשר המיידי הוא עם 37 משפחות אסון הכרמל.
אני נפגש אתן כי אני רואה בכך חלק מהתפקיד שלי - להכיר את האנשים שנמצאים בשנת האבל הראשונה שלהם, כשהנושא עדיין טרי.
במקביל אנחנו מטפלים בסוגיית ההנצחה.
אנחנו מתכננים אירוע גדול בו יוענקו מלגות על שם הנספים ובנוסף, ספר שיצא אודות החללים.
הדברים האלה, אני מקווה, יושלמו במלאת שנה לאסון.
מיד אחר כך הייתי רוצה התייחסות לכלל חללי הארגון, שתבוא לידי ביטוי באנדרטה של הנציבות".
"אלמנט נוסף", מציין רב-גונדר פרנקו, "קשור למורשת. יש לשב"ס בניין בית מורשת, שהוא לדעתי הכי יפה מבין אלה של הארגונים שאני מכיר.
אבל אני מבקר במתקנים ורואה שאנחנו הורסים אגפים ישנים, מוותרים על בתי כלא.
בסוף יבוא מישהו ויזכור רק את 'רימונים'. לא ידעו שפעם היה קיים משהו אחר.
מה יותר טוב, למשל, מלהקים מוזיאון ב'אשמורת'? למה לא לשמר אגפים ולערוך בהם סיורים של תלמידים ואורחים"? כמו כן, מציין פרנקו את המשמעות העמוקה לקשר עם הפורשים של הארגון.
הוא מתכון להקים פורום של אנשי סגל בכירים שפרשו ושילוב גמלאים בכל הדרגות במתן ייעוץ, חניכה ופעילות בצוותי חשיבה עתידיים.

'לא' למכתבים אנונימיים הנציב החדש לא מהסס לומר את אשר על ליבו. הוא מאמין ביושרה מקצועית ובהעדר פניות. כך למשל, בכל הנוגע למכתבים אנונימיים שמגיעים אליו מתוך הארגון, על עמיתים בשב"ס ועל המערכת כולה. "התדמית של הארגון נבנית על ידי אנשיו", מבהיר רב-גונדר פרנקו. "אני לא מתייחס בדרך כלל למכתבים אנונימיים. אני מצפה שאנשים יגיעו אלי, לשיחה בארבע עיניים או עם מכתב חתום, ויציגו את מה שברצונם להציג. אם מישהו בארגון יודע משהו משמעותי, המעיד על התנהלות לקויה - שיבוא ויגיד. הכפשה אנונימית היא לא מכובדת. אני אכבד מי שיבוא ויגיד דברים בגלוי. התנהלות כזו פוגעת בארגון". כשהיה מפקד מחוז ירושלים, הוא מספר, נהג להיפגש עם ראש העיר כמעט פעם בשבוע. "אני לא יכול לתפקד רק בדל"ת אמות, שזה הכלא והחומה", הוא מצהיר גם עכשיו, על תפקידו כנציב. "אנחנו מקבלים עצור מהמשטרה, אנחנו שומרים עליו, ממלאים את תפקידנו ואז הוא יוצא החוצה. זה כמו 'מרוץ שליחים'. אני מאמין מאד בסינרגיה, אבל היא אמורה להיות לאומית. אני לא מתיימר לקחת הכול על כתפינו, ואני כן מצפה שכל אחד יעשה את עבודתו. אני אשמח אם שב"ס ילך ויגדל, וייתן מענה לכל אסיר שמשתחרר, אחרי שכמובן עמד בציפיות, כך שאפשר יהיה לקלוט אותו בחוץ - במקומות תעסוקה, במגורים.

כך הפשיעה תפחת והקהילה תרוויח. המעגל ייסגר".
פרנקו הוא איש של אנשים. בכנס שב"ס בסוף חודש מאי השנה (2011 ), פנה לאחת הקצינות בשמה הפרטי. היא הופתעה.
אותה קצינה היתה אצלו בפגישה ופרנקו פשוט זכר אותה. "בסוף, האנשים האלה עובדים אתך", הוא חוזר ואומר.
"הם אמורים למלא את ההנחיות שלך, לממש את המדיניות שלך. אם הם לא יאמינו לך, זה לא יעבוד".
מה תהיה ה'לבנה' שהוא ישאיר בארגון בתום הקדנציה, אנחנו שואלים אותו לקראת סוף הראיון.
"עדיין מוקדם לומר", הוא מחייך. "אני רק מקווה, שכאשר אסיים את הקדנציה", הוא מצטנע, "יזכרו שאותה 'לבנה', שעדיין מוקדם להגדיר אותה, היתה בתקופתי.
לטובת הסוהר, למענו ולמען שירות בתי הסוהר. זה הכיוון...".

מאת: דנה בהר