מאת ד"ר אילי גולדברג [2]

 

מבוא

(רצידביזם) [1] 

 

עליה בפשיעה הפכה את הצפיפות בבתי הסוהר לבעיה מרכזית. בישראל כלואים  14,654 אסירים, מהם 76%  אסירים פליליים ו 24% אסירים שפוטים בגין עבירות נגד ביטחון המדינה[3]. מקרב האסירים הפליליים 35.5% שפוטים לראשונה והשאר 64.5%  מאסר שני ומעלה (רצידביסטים) (שב"ס, 2000).

 

הפעילות  הפלילית  של  אסירים  משוחררים  מתחילה עם השחרור ממאסרם, ולעונשי המאסר יעילות נמוכה בהקטנת הפשיעה (חסין,1989 Greenberg, 1979 ; ). עונש המאסר בולם עבריינות, כל עוד שוהה העבריין בכלא, אך תורם להגברת הפעילות  העבריינית   בעיקר  לגבי הצעירים (חסין, 1989). עם זאת, בית הסוהר הוא עדיין דרך מקובלת להתמודד עם עבריינים. למרות שהשהייה במאסר מתוארת כחוויה קשה (Sykes, 1965), באופן פרדוכסלי,  כ 70%  מהאסירים  חוזרים  למאסר  (Bondeson, 1989).

 

בית סוהר מהווה מערכת חברתית מבודדת, שבה סגל הסוהרים שולט, באופן כמעט טוטלי, על אורח החיים של האסירים.  תת תרבות של האסירים הבנויה מכללי התנהגות ייחודיים, והאסיר חייב להתמודד עם הסוהרים מצד אחד ועם האסירים מצד שני.

 

מיון אסירים לקבוצות

מקובל בספרות לחלק  את  העבריינים  לארבע קבוצות (חסין, 1987 Cavan, 1962; Heffernan , 1972  )

 

1.  "עבריינים מקצועיים"  מאופיינים באורח חיים של פשע  על בסיס פילוסופיה עבריינית. הם פועלים באופן לוגי, ונתונים בסיטואציות חברתיות שמעודדות עבריינות. הם נתפסים כמומחים בתחומם, ודרכיהם מקובלות בעולם העברייני.  עבריינים אלה מתפרנסים  ממעשים עבריינים, ונוטים להתמחות בסוג אחד של עבירות.

 

2. "עבריינים מועדים" בעלי נטייה כרונית להתנהגות עבריינית, שמובילה למספר רב של מאסרים בשיטת הדלת המסתובבת. עבריינותם מתמשכת ואינטנסיבית (חסין, 1987). הם נקראים גם "עבריינים כרוניים"(1962,Cavan),  גם עבריינים "הרגליים" (1982, Kramer)  וגם עבריינים "מכורים" (1972,Haffernan ).  חייהם מלווים כישלונות והפסדים, וכרוכים בהליך משפטי, הם בודדים, מאכלסים   את   בתי  הסוהר   ומהווים   אובייקט   לתוכניות   שיקום (Greenwood, 1980). החיים בכלא מתוארים כהרגל שמספק הקלה ממצב של חוסר יכולת (1962,Cavan )  .

 

3.  "עבריינים מסוכנים"   מבצעים   עבירות   הפוגעות  גופנית  ונפשית  באחר (חסין, 1987). מסוכנות נקבעת על פי מידת הנזק  שנגרם לאדם  אחר, לסביבה  או  לביטחון המדינה (1982, ,(Foud & Young על פי התנהגות מאיימת חוזרת, או ביצוע אחת מארבע העבירות החמורות: רצח, אונס, תקיפה ושוד (1982Conrad, ). חלק מהגדרות המסוכנות קשורות לאלימות שביטויה אקספרסיבי ( לעומת ביטוי אינסטרומנטלי אצל העבריין המקצועי ואצל העבריין המועד), לכן קשה יותר לזהותם (Radzinowicz & Hood, 1981).

 

4. "לא עבריינים" מבצעים עבירות באופן מזדמן וחד פעמי כתוצאה מצירוף מקרים,ללא קריירה עבריינית (1962, Cavan). מדובר בהפרות חוק כמו: עבירות עירוניות, הימנעות מתשלום עבור חנייה וכד', או בעבירות קשות מאוד, חד פעמיות, כמו אונס על רקע חברתי, מעילה בבנק שנובעת מפיתוי חד פעמי וכד'. בדרך כלל, עבריין זה מנהל אורח חיים מאורגן בתוך המערכת החברתית המקובלת, אינו מתחבר עם עבריינים אחרים ולא מכיר נורמות התנהגות עברייניות.

 

כל קבוצת אסירים מסתגלת למאסר בדרך אחרת  אשר קשורה גם לחזרה למאסר (רצידביזם) (גולדברג, 2003).

 

התמכרות

 

התמכרות  מוגדרת  כלהיטות  יתרה  אחרי משהו (אבן שושן,1990), כמצב קיומי שמבוסס על  צורך  פסיכולוגי  קומפולסיבי,  ועל   דחף  לא   נשלט   לביצוע   פעולה   לא   רציונלית  (Webster Dictionary, 1983 ).

 

התמכרות היא מערכת מווסתים קוגניטיביים ואמוציונליים שבנויה על התניות, ומבטאת מאמץ  של  פרט  להסתגל  ע"י החוויה. מדובר   בדפוס  התנהגות   סתגלנית, שמייצג סגנון התמודדות קבוע (1985, Peele),   וקשור   לנטייה   גנטית   תורשתית   שמופעלת   בעקבות   התנסות  (טייכמן, 1989). ההתמכרות  קשורה  ללמידת הרגלים שמבוססת על התנהגויות חוזרות שנותנות סיפוק מיידי, ומקלות  על   מצבי   לחץ   ועל   מנגנון   התמודדות חלש (Marlett & Gordon, 1985).

 

ההתמכרות מאפשרת התמודדות עם חרדות באמצעות טקסים, המשמשים תחליף קבוע ומוכר לכוחות פנימיים (Zinberg et al ,1977), והיא הופכת להכרח קיומי (Peele, 1985). אדם הנוטה להתמכרות זקוק לחוויה הממכרת כדי למלא את הריק בתוכו, ולא משנה האמצעי להשגתה, כל התנהגות אנושית יכולה להפוך להתמכרות (Peele, 1985).

 

 בבסיס כל ההתמכרויות  נמצאת תכונת תלות שיתופית, שמתוארת כיחסים של התמכרות (A relationship of addiction)(Bradshaw,1988). תכונה זו מאפיינת מכורים  טרום   התמכרותם Wegscheider-Cruss, 1976)), והיא שכיחה בקרב מכורים בקהילות טיפוליות (בשה, 1994;Yablonsky,1967). כ 70% מהאסירים משתמשים בסמים (שב"ס, 2000), ורובם  השתמשו בסמים לפני המאסר(ברנע, טייכמן ורהב, 1990; סבה וארנפלד, 1988; סתר, 1999). נמצאה רמה בינונית וגבוהה של תלות שיתופית בקרב  כ  80% מקרב אסירים בישראל (גולדברג,2003).

 

תלות שיתופית מתוארת כצורת חיים דיספונקציונלית, שמאופיינת בתגובת יתר של האדם לדברים שמתרחשים מסביבו. מדובר במערכת התנהגויות  פתולוגיות וקומפולסיביות שנלמדות על ידי חברי המשפחה, שחוו כאב רגשי ולחץ,  על מנת להישרד במשפחה Wegscheider-Cruss, 1985)). תלות שיתופית מוגדרת גם כמצב רגשי, פסיכולוגי והתנהגותי, שמתפתח כתוצאה מחשיפה  ממושכת   של  אדם   למערכת   חוקי  דיכוי    שמונעים ביטוי  גלוי  של  רגש   ושל פתיחות Subby, 1984)).  אדם בעל תכונת תלות שיתופית מנסה  להשיג תחושת  תכלית  באמצעות  קשרים  כפייתיים  ופתולוגים  עם    הזולת (Spann & Fischer,1990;

Fischer et al, 1992 ; Fischer & Crawford, 1992). תלות שיתופית היא תסמונת של לקוי ביחסי גומלין עם הזולת, ויש בה התמקדות קיצונית של אדם מחוץ לעצמו, פיתוח קשרים כפייתיים עם הזולת,שגוררים להעדר רגשות והיעדר משמעות אישית(1986,Cermak). תלות שיתופית הוא תהליך התמכרותי, כמו כל התמכרות אחרת. האדם מפתח תלות בקבלת אישור מאחרים במטרה להשיג ביטחון, זהות, הערכה עצמית. תלות שיתופית מרכזת מאמצים  בסובבים, ומרחיקה את האדם מנטילת אחריות, בעיקר רגשית, על עצמו.  מדובר בהפרעה שמובילה להתמכרויות אחרות כמו הפרעות אכילה, התמכרות לחומרים, התמכרות לעבודה ובזבוז קומפולסיבי.

 

פיל  (1985,  Peele) טוען כי  האדם, מתמכר לחוויה ללא קשר לאמצעים להשגתה. התמכרות יכולה להתפתח מכל סוג של חוויה. מדובר בהתנהגות קיצונית, דיספונקציונלית ומזיקה, שהיא חלק מהאקולוגיה של   הפרט והוא אינו יכול לוותר עליה.

 

מתמכר הוא מי שמאופיין ב"מועדות להתמכרות".  דהיינו, בעל אישיות שמאופיינת בתכונות בעלות   פוטנציאל   גבוה   להתמכרות (Gendreau & Gendreau,1970).אישיות זו מאופיינת בתלות, בחוסר עצמאות, בכניעות,   בפסיביות,  ובסף  תסכול  נמוך ( Barnes, 1977  ; Kaplan & Sadock, 1981). שימוש בסמים או חוויה אחרת, מהווים אמצעי  להשגת  סיפוק,   ביטחון  וקבלה,   דרך   להתמודד   עם   הקשיים   בחיים (Khantzian et al, 1974), ומשמשת אמצעי ל‘טיפול עצמי‘ (טייכמן, 1989).    

  

המכור מחפש חוויה הנותנת לו תחושה של being  , שאינו מצליח להשיג בדרך אחרת והופכת להכרח, וכך נוצר ‘מעגל החוויה‘ המשמר את עצמו (Peele, 1985). חזרה לחוויה  הופכת האמצעי היחיד לשליטה על רגשות ומוקד לתפיסה העצמית ( Peele & Brodsky, 1975).   המכור רודף אחר החוויה וסובל בהעדרה (Marlatt, 1978  ;   Rollnick & Heather, 1982). הסביבה המיידית של המתמכר, בתגובותיה להתמכרות, הופכת למערכת שמשמרת את ההתמכרות ומזינה את המשכה. התהדקות היחסים בין המכור והתמכרותו פוגמת ביחסי המתמכר והמערכת החברתית בה הוא חי. מתחילים להיווצר יחסי תלות בין מערכת זו לבין    החוויה, ולכל  אחד במערכת "תפקיד" ששומר על הסטטוס קוו, וכך נוצרים יחסים של התמכרות(co dependency) שמשפיעים על הסביבה החברתית  של  המכור  ( Beattie, 1989   Wegscheider- Cruss, 1976 ; Bradshaw, 1988 ). אדם   מוגדר   כמכור   כאשר   הוא   מתנהג   כמכור,   ומעיד על עצמו כמכור  (1985 Peele,), ואינו שולט על התנהגותו ההתמכרותית (Marlett & Gordon, 1985). בחירת החוויה הממכרת תלויה בעוצמתה והשפעתה על שינוי במצב רוח ובתחושותיו של המכור (Peele, 1985).

החוויה הממכרת אינה מקרית, אלא מספקת מענה ספציפי לבעיות ספציפיות. למשל, המכור לאכילה זקוק לפיצוי פסיכולוגי, המהמר זקוק לאינטנסיביות ומתח, המכור לסמים יתמכר לסוג סם  מסוים על פי הצורך שלו בהתעוררות או ברגיעה. הגורמים המשפיעים על בחירת אובייקט ההתמכרות הם גורמים חברתיים, משפחתיים, תרבותיים ואתניים (Peele, 1985). מכורים עוברים מחויית התמכרות לאחרת: מהירואין למתדון, לאכילה, לריצה או לכל התנהגות קומפולסיבית אחרת. יתרה מזאת, אדם יכול להיות מכור לכמה התנהגויות בו זמנית ( Robins et al, 1975).

 

הסתגלות למאסר

אובחנו שתי דרכי הסתגלות למאסר(גולדברג,2003): הסתגלות  נורמטיבית של 31%  מהנבדקים, והסתגלות התמכרותית של 69% מאוכלוסיית המדגם ( כל האסירים שהגדירו עצמם מכורים).

 

הסתגלות נורמטיבית

הסתגלות נורמטיבית למאסר מאפיינת בעיקר אסירים "לא עבריינים" ומבוססת על יכולות תיפקודיות טובות, יכולת במציאת פתרונות יעילים לקשיי המאסר. אסירים אלה שומרים על זהות נורמטיבית בזמן המאסר, לא מטמיעים את כללי ההתנהגות העבריינים, עוברים סוציאליזציה למוסד הסגור, מסוגלים לראות במאסר אפיזודה חולפת, ולגייס כוחות וניסיון מוקדם כדי להסתגל. שהייתם של אסירים אלה בכלא, דומה במהותה לשהייה בכל מסגרת אחרת בחייהם כמו, צבא. אסירים אלה מתגברים על מצוקותיהם באמצעות גיוס תובנות המאפשרות קבלת המציאות החדשה.

 

אסירים אלה מתקשים בעיקר עם חסכי המאסר  (צמצום טובות הנאה, הגבלת תנועה, ניתוק מהבית וכדומה). הם בד"כ מגיעים בכלא למסגרות הפתוחות ( שיקום וכד'), יעבדו ו/או ילמדו ויעבירו את תקופת המאסר  תוך ניצול המשאבים הקיימים יחד עם תכנון  של עתידם לאחר המאסר.

 

הסתגלות התמכרותית

הסתגלות התמכרותית היא צורת הסתגלות אינדיבידואלית פסיכולוגית "שפותרת", לכאורה, את בעיותיו האישיותיות של המכור, שנובעות מחסכים פסיכולוגיים, כמו חסך באהבת אם (Rado,1933).

 

ההתנהגות העבריינית אצל חלק גדול מהאסירים קשורה בהתמכרות( גולדברג, 2003).  נמצאו שלוש קבוצות ולכל אחת חוויה התמכרותית שונה.

ההתמכרות למאסר אצל "עבריינים מועדים"

התמכרות לעבריינות אצל "עבריינים מקצועיים"

התמכרות לעבירה ספציפית אצל "עבריינים מסוכנים"

התמכרות למאסר אצל "עבריינים מועדים"

שיעור גבוה מ"עבריינים מועדים" מגיע  למאסר עם בעיית התמכרות, כמו שימוש בסמים, הימורים או התנהגויות אחרות((Cavan, 1962; Heffernan, 1972. הם לא מצליחים להתמודד עם המציאות החברתית  מחוץ לכלא  ונעזרים בהתמכרותם כדי  "לברוח"  מהתמודדות.

 

השהייה במאסר  היא חוויה בעלת עוצמה רבה שמשפיעה על האסיר בכל תחומי חייו. האסיר נתון בשליטה מוחלטת של המסגרת המוסדית ונמצא במעקב  אינטנסיבי של המערכת החברתית.  חווית המאסר מפעילה את כל חושיו של האדם: ריחות, רעשים ייחודיים של מפתחות, טריקת דלתות, כריזות וכד'. השעון הביולוגי של האסיר מתאים עצמו למעגל החיים הייחודי, והצרכים הפסיכולוגים משתנים וקשורים בחסכי המאסר(מודל החסך).

 

אסירים המגיעים למאסר עם  פרידיספוזציה של התמכרות, תלות שיתופית וחוסר יכולת התמודדות, מוצאים בכלא חוויה שמספקת "תגמול". התמכרות למאסר מספקת להם גם "תרופה" לבעיית ההתמכרות לסמים ( בכלא מקבל האסיר טיפול תרופתי ו/או טיפול נפשי לגמילה מסמים, או העדר סמים מביא לגמילה זמנית) וגם "תרופה" לבעיה הראשונית, אשר בגינה התחילו להשתמש בסמים, הקושי להתמודד עם החיים מחוץ לכלא.  בכלא "זוכים" האסירים האלה למסגרת מאורגנת ביותר, שפועלת באופן שיטתי וידוע מראש. חיי היום יום בנויים מטקסים כמו: ספירות מספר פעמים ביום בזמן קבוע, ארוחות בזמנים קבועים, זמן קבוע לטלפון, זמני טיול וכדומה, רוב ההחלטות נעשות בעבורם, והם מקבלים את צורכיהם באופן סדיר וקבוע.  החיים בכלא מאפשרים להם "בריחה" מהחיים שמחוץ לחומות, בדיוק כמו החוויה שסיפקו להם הסמים מחוץ לכלא. בנוסף לכך המכורים חסרי גבולות ומוקד שליטה פנימי  ( סטירלינג,1995 ; Marlatt,1978), והחיים בכלא מספקים שליטה מוחלטת בכל  תחומי החיים שלו, ביטוי מובהק לקשר בין הצורך של המכור לבין בחירת החוויה הממכרת.

 

עבריינים אלה בדרך כלל בודדים, חסרי קשרים חברתיים מחוץ לכלא, שכן הם חיים בניתוק תקופות ממושכות ורוב חבריהם עבריינים. בכלא נמצאת מסגרת חברתית (אסירים וסוהרים ) "המוכנה" לקבל אותם כמו שהם.  לכן שיעור גבוה בקרב האסירים מבטאים עמדות חיוביות כלפי המאסר ( (Bondeson, 1989; Zamble & Porporino, 1990. אלא, שבשל השילוב של מערכת חברתית סגורה המתנהלת בצפיפות גבוהה, במשטר של דיכוי  עם תכונת תלות שיתופית  גבוהה, מתפתחים   יחסי  תלות  פתולוגיים.   חברת   האסירים   "לוכדת"   את האסירים  המועדים   ברשת   סבוכה  של   קשרים   חברתיים,   ומפריעה  ליציאתם   ממנה,  בדיוק   כמו   שמשפחת   המכור   לסמים   מפריעה   לו   בתהליך  גמילה

(1999,  Westermeye;(Wegscheider-Cruss, 1985, 1976.

 

חלק  ניכר  מהאסירים  שוהים  בכלא  כשליש  מחייהם  כבוגרים (סתר,1999;חסין, 1989), ולכן הופכת המערכת החברתית בכלא למסגרת חיים קבועה. החיים בכלא דומים לחיים במשפחת  המכור.  הדיכוי  במשפחת  המכור ( Subby, 1984)  דומה  לדיכוי   האסיר  בכלא(גופמן, 1973;Kupers,1976). הדחקת כאב, פחד, חרדה, דיכאון ואשמה לצד חיים מאורגנים במשפחת המכור (Wegscheidr-Cruss, 1976), דומים לתיאור החיים   בכלא  ( Kupers, 1976 ).   

האסיר, כמו  המכור,  משיג    תחושת    תכלית   באמצעות   תלות,   קשרים   כפייתיים   ופתולוגיים  (Spann & Fischer,1990; Fischer et al, 1992 ; Fischer & Crawford, 1992). יתרה מזאת, השלכות החיים במאסר דומות להשלכות הסם על המכור. האסיר, כמו המכור, מאבד שליטה על חייו (Hofer, 1988, Goodsteun et al, 1984), מאבד הערכה עצמית, מצמצם פעילויות ומאבד  זהות עצמית  (Hofer, 1988;Toch, 1975), הוא חסר יכולת לבצע  תפקידים קונבנציונליים  של   מבוגרים ( Cordilia, 1983),  הוא חווה אבדן זהות אישית, אובדן פרטיות ואובדן עבודה בעלת משמעות ( Guenther, 1978), והוא  מתקשה  ביחסים בין אישיים ( Flanagan, 1982).

 

התמכרות למאסר הוזכרה במחקר שבדק את הקשר בין טראומה בילדות לבין התנהגות עבריינית בבגרות, ונמצא שלמעלה ממחצית מהאסירים דווחו על קורבנות בילדות, ורוב האסירים דווחו על סימפטומים פוסט טראומתיים (גולדברג, 1998). אסירים שהיו קורבנות בילדות חוזרים למאסר כחלק מהשפעות הטראומה המתמשכת בילדות. החיים בכלא מספקים, למי שהיה קורבן בילדותו, רמה גבוהה של גירויים והחזרה למאסר משמשת עבורו שיחזור של הטראומה. ההתמכרות למאסר קשורה לזהות האסיר "כקורבן קריירה" (בן דוד,1989), ול"התמכרות לטראומה" (שלו, 1994, Barnard et al, 1989; Glover, 1995; Boehnlein, 1989). ניתן לאבחן התמכרות למאסר[4] על פי אבחנת התמכרות המופיעה ב DSM IV[5] .

 

האסיר המכור מגייס את מבנה החיים בבית הסוהר לצרכיו הפסיכולוגיים והופך את חווית השהייה בבית הסוהר לחוויה מממכרת.

 

התמכרות לעבריינות אצל "עבריינים מקצועיים"

 

"עבריינים מקצועיים" רואים במאסר חלק מסגנון חיים עברייני וסיכון מקצועי.  הם חיים, בצל החוק, והפעילות העבריינית מהווה אמצעי להתמודד עם הקשיים בחברה הנורמטיבית. העבריינות מסייעת להם לעקוף חרדות ולספק צרכים פסיכולוגיים (Stott. 1950), ומעלה את הביטחון העצמי באמצעות תחושה של כוח ( אדד, 1989).

 

עבריינים אלה חיים בתוך רשת חברתית, שמרבית חבריה עבריינים שתלויים אחד בשני. תכונת התלות השיתופית מהווה בסיס למנגנון הקושר את מערכות היחסים הדיספונקציונליות בין העבריינים, שבנויות על קודים התנהגותיים נוקשים של "עולם תחתון". החזקים שולטים תוך ניצול החלשים ומקיימים מערכת חברתית סגורה, שמכבידה על עבריין לפרוש מעולם זה ו"שואבת "אותו אליה.

 

במהלך המאסר ממשיכה ההתנהגות העבריינית, ומספקת צרכים פסיכולוגיים  ולכן אסירים אלה  מוטרדים פחות מהחיים במאסר (Solsar,1978).  עבריינים אלה נחושים להישאר במעגל העבריינות  גם כשברור שהם עומדים בפני עונש (קול,1995).

 

חלק    מאסירים   אלה    מכורים    גם    לסמים    הנלווים      ל "אורח חיים עברייני"

 (Miller & Wiersema, 1985). נמצא שרוב המתמכרים היו מעורבים בעבריינות קודם להתמכרותם (סבא וארנפלד 1988). אבחנת התמכרות על פי ה DSM IV[6]  מתאימה להתמכרות לעבריינות [7]

 

 

התמכרות לעבירה  אצל "עבריינים מסוכנים"[8]

עבריינות של "עבריינים מסוכנים" מאופיינת בעבירה מסוג אחד, ומאופיינים בתלות שיתופית המעידה על התמכרות. ממצא זה מחזק את הטענה (אתגר,  1997) על התמכרות לעבירות מין.

 

עבירות המין מבוצעות על רקע אקספרסיבי הן מספקות צרכים פסיכולוגיים על רקע  הפרעות אישיות, הפרעות התפתחותיות והפרעות רגשיות אחרות Radzinowicz & Hood, 1981) ).  עצם ביצוע העבירה מחזק את הביטחון העצמי של העבריין, נותן לו משמעות ומגן עליו מפני חרדה (Perry, & Orchard, 1989). אליס (1979 Ellis,)  קובעת שקיימת תלות אצל עברייני מין  בביצוע העבירה . הגדרת התמכרות על פי על פי  ה DSM IV[9]  מאשרת קיומה של התמכרות לעבירה מסויימת [10]

 

"עבריינים מסוכנים"  שהם בעלי אוריינטציה חברתית נורמטיבית, התמידו במסגרות חברתיות מחוץ לכלא נמצאים בכלא "בין הפטיש לסדן", שכן הם גם בעלי אוריינטציה לארגון הפורמלי וגם מפנימים נורמות התנהגות בכלא.  אסירים אלה תלושים מהחברה בכלא ויכולותיהם להתמודד מוגבלות בשל סגנון התמודדות רגשי ובעיית ההתמכרות. מאחר ורוב עברייני המין היו קורבנות בעברם (Becker, 1988), מהווים החיים בכלא ביטוי של התמכרות לטראומה ( בנוסף על התמכרות לעבירה).    

 

התמכרות וחזרה למאסר

אסירים מכורים מאופיינים במספר המאסרים הגדול ביותר, והתמכרות נמצאה כמשתנה תקף ומובהק שמנבא רצידביזם . תהליך חזרה למאסר מתחיל בתפיסת השתייכות חברתית עבריינית שמשפיעה על סגנון התמודדות רגשי. על פי התיאוריה הקוגניטיבית, התנהגות האדם נובעת מהמחשבות שלו על עצמו, שהרי אלה בנויות על תהליך התפתחותו, על הדימוי עצמי שלו, ועל זהותו, המחשבות מובילות אותו לרגשות  ואלה משפיעות על התנהגותו (Beck & Weishaar, 1989; Burns, 1980  ). מחקרים שבדקו  עבריינים מצאו שמדובר באנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה ( Toch, 1979), חסרי יכולת התמודדות עם קשיים (Zamble& Porporino, 1990), חסרי יכולת לפתרון בעיות (Spivak et al, 1976), תפיסה אגוצנטרית  (Chandler, 1973; Jurkovic & Prentic, 1977), מערכת אמונות לא  רציונלית ומופרעת (Yochelson & Samenov, 1976), סגנון התנהגות ומחשבה אימפולסיביים, קונקרטיים ואורינטציה להווה   (Jurkovic & Prentic, 1977  ;Chandler, 1973). דרך ההתמודדות שלהם מתוארת כלא יעילה ( Zamble& Porporino, 1990). ולכן מדובר בהתנהגות על בסיס סגנון התמודדות רגשי, הקשור להתמכרות.

 

ההתמכרות היא גורם מרכזי אצל אסירים החוזרים למאסר. התמכרות, מטבעה היא התנהגות כפייתית, הרגלית ומזיקה, שחוזרת על עצמה מתוקף הרווחים הפסיכולוגיים ומתוקף הקושי להפסיק אותה. האסירים המכורים למאסר, מכורים לעבריינות ומכורים לעבירה, חוזרים למאסר בעקבות "מעגל החוויה". במאסר ראשון  נפגש האסיר בחוויית המאסר, המספקת את ההקלה  במצבו הנפשי הקשה שחווה בטרם נאסר. עם שחרורו ייפגש שוב עם מצוקותיו מחוץ לכלא ויחוש בגעגועים לתחושותיו בכלא ולהקלה המלווה אותם, ולכן יבצע עבירות כדי לחזור לכלא, וכך חוזר חלילה. מוכרת התופעה שיש אסירים שלפני שחרורם מבצעים עבירה, והם לא משתחררים ומונעים  את הסבל הכרוך בחיים מחוץ לכלא.  

 

הסבר נוסף לחזרה למאסר הוא "המעגל הקרימינוגני" ( Zamble et al, 1984). סגנון חיים של "עבריינים מקצועיים"  בטרם נאסרו מתבטא בעמדות ובהתנהגות אנטי חברתית, הממשיכות ובזמן המאסר ובתכנון עבירות לאחר שחרור(1983, Barak–Glantz), ומכאן הדרך חזרה למאסר.

אסירים נשלחים למאסר בשל פעילות עבריינית, בזמן המאסר לא חל שינוי במצבם, הם משתחררים בדיוק כפי שהיו בעת מאסרם. וכך עם שחרורם הם עדיין חסרי יכולת התמודדות עם בעיות מחוץ לכלא, הם חוזרים לפעילות עבריינית, כפי שעשו בעבר, ומכאן בדרך קצרה חזרה למאסר. גם "עבריינים מסוכנים" משתחררים, ללא שינוי במצבם, בשל התמכרותם לעבירה ובגלל דחפים, ישובו לבצע עבירות אלה וכך חוזרים למאסר. יתרה מזאת הכלא, מהווה לא רק תחנה בחייו של מי שהוא בעל תפיסה עבריינית, אלא גם מקום בו מתרחשת למידה עבריינית. הם לומדים שיטות נוספות, ומרחיבים את מגוון העבירות שלאחר השחרור. ממצא זה תומך בדווח של חסין ( 1987) שאסירים משוחררים מגבירים את הפעילות העבריינית מיד לאחר השחרור, את מגוון העבירות ואת חומרתן. מכאן שהחזרה למאסר קשורה בהתמכרות לחוויה הכרוכה בהתנהגות עבריינית.

 

סיכום

חקר התנהגות העבריינית בכלל והתנהגות האסירים בפרט  מהווה נדבך חשוב בהבנת ההתנהגות הסוטה במטרה למצוא דרכים לצמצומה.   באופן פרדוכסלי ולמרות הטוטליות במבנה החיים בבית הסוהר, מטיב  המאסר עם חלק גדול מהאסירים באמצעות הצבת גבולות, ארגון החיים בסדר יום שמשפיעים על אירגון פנימי טוב יותר. ראוי לציין שלא נמצאו נזקים פסיכולוגיים  כתוצאה מהמאסר (  Bannister et al, 1973; Bolton et al, 1976; Heskin et al, 1973; Heskin et al, 1974), אין הוכחות מדעיות לקיומו של "הלם קליטה" (סתר, 1999). לעומת זאת נמצא כי המאסר מספק חלק מצרכים אישיותיים של רוב האסירים ( Toch, 1992).

            

 החזרה למאסר קשורה לבעיית ההתמכרות: התמכרות לסגנון חיים עברייני אצל  "עבריינים  מקצועיים" , התמכרות לחוויית המאסר  אצל "עבריינים מועדים",  והתמכרות לסוג עבירה מסויים או התנהגות מסויימת אצל "עבריינים מסוכנים" .  החזרה למאסר מתוארת במעגלים של חוויה, של בריחה מהתמודדות ושל קרימינוגניות,  והיציאה ממעגלים אלה אינה קלה.

 

יחסים של התמכרות בין האסירים יוצרת רשת סבוכה שמספקת צרכים פסיכולוגיים הקושרים את חיי האסירים עם הכלא ועם ההתנהגות העבריינית, ובכך יוצר מעגליות של הסתגלות למאסר וחזרה אליו. מכאן שבבניית תכניות לצמצום החזרה למאסר יש להתייחס לבעיית ההתמכרות.  

 

אסירים מבטאים עמדות חיוביות כלפי המאסר  ושיעור החוזרים למאסר גבוה בקרב אסירים שנשפטו למאסרים קצרים. מעניין לציין כי לא נמצאו הבדלים בחזרה למאסר בין אסירים שפונים לטיפול לעומת אלה שלא פנו לטיפול ( ביאלר ובר סיני, 2003), ונמצא שיעור חזרה למאסר גבוה בקרב אלה שקיבלו טיפול אינטנסיבי במהלך מאסרם (חובב, 1963).

 

בתי הסוהר  הם כורח של מציאות חברתית הנובע מהצורך להרחיק את האזרחים המזיקים מתוכה. יחד עם זאת  מדובר  בהוצאה כספית גבוהה אשר מימדיה הולכים וגדלים ולא מסתמנת מגמת צמצום משמעותי בהיקפה . תנאי הכרחי לצמצום הרצידביזם הוא טיפול באסירים, אלא שראוי לבסס את הטיפול על תוכניות מתאימות שיתנו מענה לבעיה האמיתית, ויסייעו בהכנה נכונה של האסיר לחיים מחוץ לכלא.

 

במאמר זה מוצבת, לראשונה,  ההתמכרות למאסר, לעבריינות ולסוג העבירה כגורם בעל השפעה מהותית על התנהגות העבריינית, ועל הבנת השהייה בבית הסוהר, והחזרה אליו.  

 

רשימת מקורות

 

אבן שושן, א. (1990). המלון החדש, הוצאת קריית ספר בע"מ, ירושלים.

אדד, מ. (1989). העבריין בהתהוותו, רמת גן, אור עם.

אתגר, ט.(1997)."בחינת היבט ההתמכרות בעבריינות מין בקרב מתבגרים", שיחות, 2, 107 –

              115  

ביאלר, ג., בר סיני, נ. (2003). "משוחררי מעשיהו 1996 – 1997: תמונת מצב, רצידביזם וטיפול

                 בקהילה", צוהר לבית סוהר, שרות בתי הסוהר יחידת הדוברות.

בן דוד, ש. (1989). קורבן קריירה: גורמים ותהליך. עבריינות וסטייה חברתית, תשמ"ט, י"ז, 5 

               – 16. 

ברנע. צ., טייכמן.מ., רהב.ג.(1990). שימוש בסמים ובאלכוהול בישראל בקרב תושבי מדינת

                   ישראל מחקר אפידמיולוגי. פור"י, מחקרי דעת קהל לישראל בע"מ.

בשה א. (1994). codependents ותפיסת המשפחה בקרב מתמכרים: שינויים במהלך השהבות

                   בקהילה טיפולית. עבודת מ.א. אוניברסיטת תל אביב.

גופמן, י.(1961). מאפיינים של מוסדות כוללניים.  מתוך: ליסק,  סוגיות בסוציולוגיה, עם

                       עובד, תל אביב , 1973.

גולדברג, א. (1998). "אסירים של ילדותם", הקשר בין קורבנות בילדות לבין עבריינות ותסמונת

                   דחק בתר חבלתית. עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך במחלקה לקרימינולוגיה,

                    אוניברסיטת בר אילן.

גולדברג, א. ( 2003) . "הסתגלות למאסר ורצידביזם" עבודת דוקטורט, מחלקה לקרימינולוגיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן.

טייכמן (1989 ב ) לחיות בעולם אחר, הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב.

חובב, מ. (1963) " מעקב אחר 101 אסירים ששוחררו מבית סוהר תל מונד בשנת 1958", עלון

               האגודה הישראלית לקרימינולוגיה, 12, 13 – 26.

חסין, י. (1987). העבריין המועד, העבריין המסוכן והעבריין בעל הקריירה הפלילית.  עבריינות

              וסטייה  חברתית, תשמ"ז, 1 – 2, 5 – 18.

חסין. י. (1989). גיל תחילת העבריינות ודפוסי קריירה עבריינית. עבריינות וסטייה חברתית,

              תשמ"ט, י"ז,  39 – 61.

סבה, א.ל., ארנפלד,ר.(1988). גמילה כעונש, אוניברסיטה העברית בירושלים.

סטירלינג, מ.(1995)." צרכני סמים" מתוך: סקוט, ג., מרק, ג.,ווליאמס,ג., בק, א.ט. תרפיה

                  קוגניטיבית עקרונות והדגמה, הוצאת ספרים "אח" בע"מ.

סתר.ד.(1999).  אבחון ומיון אסירים בשירות בתי הסוהר בישראל. המשרד לביטחון פנים

                לשכת המדען הראשי, מדינת ישראל.

קול, א. (1995)."עבריינים"  מתוך :סקוט, ג., מרק, ג.,ווליאמס,ג., בק, א.ט. תרפיה קוגניטיבית

                 עקרונות והדגמה, הוצאת ספרים "אח" בע"מ.

שרות בתי הסוהר. ( 2000).  סקר אנונימי להערכת היקף השימוש בסמים ואלכוהול בקרב

                       אסירים/עצורים בשרות בתי הסוהר, מינהל טיפול ושיקום האסיר, היחידה

                       לטיפול בנפגעי סמים (לא פורסם).

שלו, א. (1994). "גישה רב מימדית לתיסמונת פוסט טראומתית", שיחות,  2, 85 – 101.

 

 

Banister, P.A., smith, F.V., Heskin, K.J. and Bolton, N.(1973). Psychological

                  correlates of long term  imprisonment: I. Cognitive variables. British of

                  Criminology, 3, 321 – 323.

Barak – Glantz, I.L.(1983). Patterns of prisoner Misconduct: Toward a behavioral test

                    of   prisonization. Sociological Focus, 16,2,129 – 149.

Barnes, S.M.(1977). The development of adolescent drinking behavior: An evaluative

                 review of the impact of the socialization process within the family.

                Adolescence, 12, 572 – 589.

  Beattie, M.(1989). Beyond Codependency. N.Y: Harper &  Row.

Beck, A.T., Weishaar,M.(1989).“Cognitive Therapy“.In: Freeman, A., Simon,K.

                 (Eds). Comprehensive Handbook of Cognitive Therapy. Plenum Press N.Y.

Becker, J.V.(1988).“The effect of child sexual abuse on adolescence sexual

                      offenders”. In: G.E.Waytes.,& G.J. Powell(Eds). Lasting Effects of

                      Child Sexual Abuse. London: Sage.

Bradshaw, J.(1988). On The Family. Deerfield Beach, FL: Health Communication.

Barnard, G.W., Hankins, G.C.,& Robbins, L.(1992). “Prior life trauma, post traumatic

                        symptoms, sexsual disorder, and character traits in sex offenders”.

                          Journal of Traumatic Stress, 5, 393-420.

Bolton. N., Smith, K.J., and  Banister, P.A.(1976). Psychological correlates of long

                 term imprisonment. British Journal of Criminology, 16, 38 – 47.

Boudouris, J.(1984). Recidivism as a process. Journal of offender Counseling,

                 Services & Rehabilitation. 8(3), 41 – 51.

Bondeson, U.V. (1989).Psychological and social harm at the institutions.   Prisoners

                  in Prison Societies,  Transaction Publishers, New Brunswick, U.S.A, pp 155

Boehnlein, J.K.(1989).“The process of  research in posttraumatic stress disorder”.

                          Perspective Biological Medicine, 32, 455 – 465.

Burns, D.(1980). Feeling Good, The New Mood Therapy. New York:Williams

                      Morrow.

Cermak, T.L.(1986). Diagnosing and treating Co Dependency, Minnesota: Johnson

                     Institute.

Cavan, R.S. (1972). Criminology, 3rd ed: New York: Thomas Y. Crowell

Chandler, J.J.(1973). Egocenrism and antisocial behavior. Development Psychology,

                 8, 326 – 332.

Cermak, T.L.(1986). Diagnosing and treating co dependency. Minnesota,: Johnson

                Institute.

Conrad, P.J.(1982).“The Quandary of dangerousness: Toward the resolution of a

                      persisting dilemma”. British Journal of Criminology, 22, 255 – 267.

Cordilia, A.(1983). Making of an inmate – prison as a way of life . Combridge,

                       Massachusetts: Schenkman

Fischer, J.L & Crawford, D.W.(1992).Codependency and Parenting  styles. Journal

                                 of    Adolescent, 7, 352 – 365.

Foud, J. and Young, W.(1981).”Dangerousness and criminal Justice”. In: Sir l.

                       Radzinowicz (Ed.)Cambridge Studies in Criminology. Heinemann.

Fischer, J.L & Crawford, D.W.(1992).”Codependency and Parenting  styles”. Journal

                                 of    Adolescent, 7, 352 – 365.

Flanagan, T.(1982).“Lifers and long termers – doing big time”. In: Johnson, B.and

                     Toch, H., (Eds), Pains of imprisonment. Beverly Hilla: Sage.

Gendreau, P.,and Gendreau, L.(1970).“The “addiction prone” personality”.

                 Canadian Journal of Behavioral Science, 2, 18 – 25.

Greenberg, D.F.(1979).”Delinquency and the age structure of society”. In:

                          S.L.Mesinger, & E. Bittner ( Eds). Criminology Review

                         Yearbook. Beverly Hills, California: Sage Publications, 586 – 620.

Glover, H.(1995).”A different opinion regarding the use of opiate antagonists in

                      PTSD: Comments on an unusual reaction to opioid blockade with

                      Naltrexone  in a case of post traumatic stress disorder”, Journal of

                      Traumatic Stress. 6, 3, 483 – 486.

Greenwood, W.P.(1980).“Career Criminal Prosecution: Potential objective”,

                       Journal   of Criminal Law and Criminology, 71, 85 – 88.

Goodstein, L., Mackenzie, D., and Shotland, R.(1984).“Personal control and inmate

                   adjustment to prison”, Criminology, 22,3,343-369.

Guenther, A.(1978).“Impact of confinement”. In: Johnston, N. and Savitz,

                   L.,(Eds),Justice and Correction. Somerset, New Jersey: John Wiley

                   and   Sons.

Ellis, A.(1979).”The sex offender”.”In: H.Toch (Ed.) The Psychology of Crime and

                        Criminal Justice. New York: Holt, Rinehart & Winston

Heskin, K.J., Bolton, N., smith, F.V., and Banister. (1974). Psychological correlates

                  of long term imprisonment III: attitudinal variables. British Journal of

                   Criminology, 14, 150 – 157.

Heskin, K.J., Smith, F.V., Banister, P.A. and Bolton, N.(1973). Psychological

                  correlates of long term imprisonment II: personality variables. British

                  Journal of Criminology , 13, 323 – 330.

Heffernan, E.(1972). Making it in Prison: The Square, the cool, and the Life. New

                  York, Wiley.                                 

Hoffer, P.W.(1988). Prisinization and recidivism: A psychological perspective.

                   International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology.

                   32, 2, 95 – 106.     

Jurkovic, G.J.& Prentic, N.M.(1977). Relation of moral and cognitive development to

                    dimensions of juvenile delinquency. Journal of abnormal Psychology,

                     86, 414 – 420.

Khantzian, E,J., Mack, J.E.,& Schatzberg, A.F.(1974). Heroin use as an attempt to

                   cope: Clinical observation. American Journal of Psychiatry, 142, 1259 –

                     1264.

Kaplan, H.I., & Sadock, B.J.(1981). Modern synopsis of comprehensive textbook of

                     Psychiatry, 3rd  Edition, Baltimor: Williams & Wilkins.

Kramer, C.R.(1982). From habitual offenders to career criminals. Law and Human

                 Behavior, 6, 273 – 293.

Kupers, T.A.(1976).”Contact between the bars: A rational for consultation in prison”.

                           Urban Health, 5, 38 – 39.

Marlatt, G.A.(1978). Carving for alcohol, loss of control, and relapse: A cognitive

                      behavioral analysis. In:  P.E. Nathan., G.A. Marlatt.,& T. Loberg. (Eds).

                     Alcoholism: New directions in behavioral research and treatment. New

                     York: Plenum.

Marlatt, G.A., and Gordon, J.R.(1985) . Relapse Prevention, New York, The

                    Guilfrd Press,

Miller, S.L. and Wiersema, B.(1985). Rerospective Estimates of the Effect of Drug

                       Use on Assaultive Violence. Paper presented at the Annual Meeting of

                        the American Society of Criminology, San Diego, 1985.

Peele, S.(1985). The Meaning of Addiction: Compulsive experience and its

                  interpretation. Lexington, MA: Lexington Books.

Peele, S., & Broodsky, A.(1975). Love and addiction. New York: Taplinger,

Perry, G.P., Orchard, J.(1989).”Assessment and treatment of adolescent sex

                         offenders”.In: P.A. Kellerand, S.R. Heyman(Eds). Innovations in

                            Clinical Practice: A Source Book, Sarason, FL, Professional

                           Resource Exchange.

Rado, S.(1993).“The psychoanalysis of pharmacothymia (drug addiction)”.

                     Psychoanalytic Quarterly, 2, 1 – 23.

Radzinowicz, Sir Leon anf Hood, r.(1981). Dangerousness and Criminal justice. The

                     Criminal Low Review, 756 – 761.

Robins, L.N.,Helzer, J.E., and Davis, D.H.(1975).“ Narcotic use in Southeast Asia

                      and afterward. Archives of General Psychiatry, 32, 955 – 961.

Rollnick, S., and Heather, N.(1982). The application of Bandura’s self efficacy theory

                    to abstinence oriented alcoholism treatment. Addictive Behaviors, 7, 243

                    – 250.

Spann, L., & Fischer, J.L.(1990). Identifying co dependency. The Counselor, 8, 27.

Spivack, J.M., Platt, J.J., & Shure, M.B.(1976). The problem solving approach to

                  adjustment: A guide  to research and intervention. San Francisco: Jossey –

                  Bass.

Slosar, J.(1978) .Prisonization , Frienship, and Leadership . Lexington,

                        Massachusetts: Heath Lexington Books.

Sykes, G.M.(1965). The society of captive. New York: Social Science Research

                Councill.

Stott, D.H.(1950). Delinquency and Human Nature. The Carnegie United Kingdom

                   Trust, Dunfermline, Fife.

Subby, R.(1984). Inside the chemically  dependent marriage: Denial and  

                      manipulation. Co dependent  An Emerging Issue. Pompano   Beach.

Toch, H.(1975). A preliminary inquiry into the learning of values. Journal of

                              Educational Psychology, 48, 145 – 156.

Toch, H.(1979). Psychology of Crime and Criminal Justice. New York: Holt,

                      Rhinehart and Winston.

Toch, H.( 1992). Living in prison, The ecology of survial.  American Psychology   

                               Association, Washington, DC.        

Wegscheider- Cruss, S.(1985). Choice making: for codependents adult children and

                       spirituality seekers.   Popano Beach, Florida. Health communication.

Wegscheider- Cruss, S.(1976). The Family Trap. Polo Alto, California, Science and

                        behavior Books.

Westermeyer, R.(1999). The Codependency Idea: When Caring Becomes A 

                     Disease.   Habitsmart  Home Page, BC Recover Net.

                      http://bcrecovernet.org/rest/codependency­_idea.htm

Yablonsky, L.(1967). Synanon: The Tunnel Back .Baltimor, MD: Penguin.

Yochelson, S.,& Samenow, S.E.(1976). The criminal personality, New york. Jason

                        Aranson.

Zamble, E. & Porporino,F.( 1990    ). Coping Behavior, and Adaptation in Prison

                     Inmates. Springer –  Verlag, New York.

Zamble, E., Porporino, F., and Kalotay, J.(1984). An Analysis of Coping Behavior in

                      Prison Inmates. Ministry of the Solicitor General of Canada.

Zinberg, N.E., Harding, W.M., and Winkeller, M.(1977). “Astudy of social regulatory

                        mechanisms in controlled illicit drug users”. Journal of Drug Issues, 7,

                      117 – 133.

 

 

---